שרלילה פוריטנית

לא קשה להבין, שהמטרה המוצהרת של יוצרות התוכנית "המזרון", ששודרה אמש ביס דוקו (22:00), היא לתת נקודת השקפה פמיניסטית וביקורתית על מערכת היחסים בין החברה לשפה, ועל עצם השימוש שלנו בשפה. מה שכן קשה להבין, הוא איך בתוכנית בעלת אג'נדה כזו, היחיד שמצטייר כפמיניסט אמיתי הוא רון ג'רמי, כוכב הפורנו הגדול ביותר (הו, כן – זה אכן דימוי דו משמעי) שזכתה האנושות לראות (בעצם ניסינו להתעלם ממנו, כי הכרס שלו הסתירה את סילביה סיינט, אבל אי אפשר שלא להבחין בו). כל השיקוצים והנאצות שאפשר לשפוך על התוכנית הזו, ועוד יישפכו להלן, בטלים בשישים כאשר מבינים שזוהי תוכנית פמיניסטית רק עבור גברים שוביניסטים, שנעשתה על ידי נשים שהן בעצמן שוביניסטיות.

התוכנית מתיימרת לבחון לעומק את תופעת ה"שרמוטה" הידועה: כולנו מכירים את הבחורה שהעזה להתנהג בצורה משוחררת ומינית, וזכתה בשל כך לכינויים משפילים, הצקות ואף הטרדות מיניות. הרי מדובר באחד הנושאים שעל ברכיהם גדלנו, בשלל תוכניות טלוויזיה וסרטים לנוער. בחלק הראשון של התוכנית הוצגו סיפוריהן של מספר נשים כאלו, שקוטלגו כ"שרמוטות" בגלל סיבות אידיוטיות לחלוטין, וסובלות עד היום ממשקעים נפשיים, וכן רואיינו מספר מומחים בנוגע להשלכות שיש לעצם השימוש במלה Slut. בחלק השני תואר מסען של יוצרות התוכנית אל לשכתו של סנטור שמרן ואוויל בארצות הברית, שהציע לאסור חוקתית את השימוש בשבע מילים שהוא מגדיר כ"נאצות". "Slut", כמובן, אינה אחת מהן, והשתיים מנסות לשכנעו להוסיף מילה שמינית להצעת החוק שלו. דווקא חלק קצרצר זה הוא משעשע, כיוון שלא ברור האם המהלך שלהן הוא רציני או שמא זוהי סאטירה מוצלחת, שמגחיכה את הניסיון הכל כך אמריקאי לאסור שימוש במילים מסוימות (ולחשוב שמשהו בחברה ישתנה בגלל זה).

מהר מאד מתברר שלא סאטירה ולא נעליים: גם יוצרות הסרט ושלל מרואייניהן בטוחים שהעיסוק בשפה קודם לעיסוק בחברה, ונוצר הרושם כאילו השימוש במילה "שרמוטה" הוא היוצר את הלך הרוח החברתי שבו נשים משוחררות מינית נתפסות כזולות. היחס המורכב בין שפה לחברה וההיסטוריה של ההיררכיה בין השתיים הוא נושא מוכר אך עדיין ראוי. בין אם מתייחסים לשפה כאל אמצעי שליטה בחברה ובין אם מתייחסים לשפה כנטולת משמעות מחוץ לחברה שיצרה אותה, הדיון על המילים בהן אנו בוחרים להשתמש ועל משמעותן, הוא תמיד דיון על האנשים המשתמשים בשפה. עדיין, העיסוק במילה אחת כאילו היא מייצגת, ויוצרת, תפיסה חברתית שלמה הוא מופרך. הניסיון ללמד את כלל האוכלוסיה את חשיבותה של השפה הופך כאן לפרודיה.

ייתכן שהתרכזות במילה אחת קטנה לא היה רעיון רע כל כך, לו היה מבוצע כמו שצריך, וזה לא המקרה. טכניקות ההנפשה נותנות תחושה של קטעי פלאש חובבניים מהעשור הקודם והעריכה מזכירה משחק פינג-פונג תזזיתי והיפראקטיבי בין עשרות משתתפים. המעבר ממרואיין למרואיין הוא כה מהיר, עד ששם התואר "קליפי" יעשה עוול לכל קליפ ששודר אי פעם ב-MTV. החובבנות לא מפסיקה גם בבחירת הנושאים הקשורים לעניין: טענות ראויות ומעניינות, ששווה וחשוב לפתחן, נזנחות מהר מדי לטובת אמירות שטחיות ומשעממות. כך הטענה שהסקס הפך למטבע עובר לסוחר ובעקבות כך הנערה הזולה היא למעשה סוציאליסט בעולם קפיטליסטי, ולכן היא נתפסת גם כפתטית וגם כמסוכנת ביותר, נזנחת לטובת הטיפול הכה חדשני בכך שגבר שמזיין הרבה זוכה למעמד של "גבר" או "פר הרבעה" בעוד שהאישה המקבילה נתפסת כזנזונת. הסרט נעשה ב-2005, וכיוון שהטענה הזו הובהרה די צורכה כבר בשנות השישים, לא ברור מדוע דווקא היא נותרה במרכז הבמה.

ואל לנו לשכוח את עניין השוביניזם הבריא. אכן, כיצד נוכל לגרום לגברים הדבילים, שרק רוצים לגרבץ מול הפוטבול, לראות סרט כה משמים על "משחק השפה", "ההגמוניה של הכוח" ושאר זוטות פילוסופיות? נכון, נשלב קטעי פורנו רבים וציורי פין-אפ. שום דיון בסוגיה שעמדה בבסיס התוכנית לא חייב שילוב של פורנוגרפיה. השילוב בין השניים הוא שימוש בסקס למטרות רווח ורייטינג. במה זה שונה מהפרסומות של פוקס או גולדסטאר?

בסוף התוכנית, מודות כמעט כל המרואיינות שבעצם הן באמת לא כל כך מחבבות נשים משוחררות (רק ג'רמי, הצדיק בסדום, מודה בפה מלא שהוא דוגל בשוויון מיני אמיתי). מה זאת אומרת? זאת אומרת שהן מעדיפות לעסוק במאבק לאיסור השימוש במילה "שרמוטה", במקום לעשות מאבק חברתי אמיתי על מנת לשנות את היחס לנשים. הקושי בשינוי היחס לנשים נובע מהיותן של רוב הנשים שותפות ליחס זה.

בניגוד למה שיוצרות התוכנית היו רוצות לחשוב על עצמן – גם הן שותפות לו. מתוכנית שהייתה אמורה לשאת איזשהו דגל אידיאולוגי נוקב קיבלנו תוכנית מציאות עגומה על האמונות הטפלות ששוכנות עמוק בנפשן של אלו המכנות עצמן פמיניסטיות.