סולאריס

במאי 1968, סאן רא (1914-1993) – מאמני הג'ז החופשי המרתקים והמאתגרים ביותר שצמחו בחציה השני של המאה העשרים – הופיע עם האורקסטרה הסולארית שלו באולם הקרנגי-הול בניו-יורק. היה זה המופע היוקרתי ביותר של התזמורת מאז נחיתתה בניו-יורק, ולצורך העניין אף ארגן רא אירוע מולטימדיה יוצא דופן בהיקפו. שיאו של הערב היה הקרנת "The Magic Sun": סרט של 17 דקות שביים עבור רא יוצר האוואנגרד פיל ניבלוק (Phill Niblock) כבר ב-1966.

כעת, לאחר 37 שנות הקפאה, היצירה הייחודית של ניבלוק צפה לה שוב, הפעם בפורמט די.וי.די, במסגרת סדרת ה"Unheard Music Series" של חברת התקליטים האמריקאית Atavistic.

באמצע שנות השישים הפכה המוזיקה של סאן רא (או כפי שהוא מופיע במרשמם התושבים: הרמן סוני בלאונט) לפראית יותר ויותר. היא שידרה תחושה תזזיתית ופלואורסצנטית של דחיפות ושל חיפוש חסר מנוח, ויישרה קו עם התעמולה שעשה אז רא לטובת החיפוש אחר צורות חיים אחרות וממלכות נכחדות. רא יצא אז בקריאה אמיצה לציבור האפרו-אמריקאי המדופרס להתנער מהכבלים, לסמן בגאווה מטרות ולשעוט לעברן. נדמה היה שמאחורי התחפושות החוצניות הבוהקות ומאחורי המוזיקה החדשנית של האורקסטרה עמד מסר פשוט ומרגש בכנותו: בנה את העולם לפי חזונך, ספר את הסיפור שלך, אל תבטל את עצמך. אל תהפוך להיות שחקן בסיפורו של אחר. רא האמין ש"לכל אחד על כדור-הארץ מגיעה פיסה מהיקום", וחתר כל העת להציב דוגמה אישית וחיה לכך.

סרטו של ניבלוק היה אינטרפרטציה ויזואלית מרשימה ביותר לחזיונות המוזיקליים הקורנים של רא. הדפס/עיבוד הנגטיב שניבלוק השתמש בו היה אז טכניקה חדשנית וחריגה, שסייעה לו לרקום מסע ויזואלי הזייתי שהלם היטב את הצלילים המהבהבים/שבורים של רא ותזמורתו. השילוב של אפקט הנגטיב ושל תצלומי תקריב חונקים (ניבלוק ממש מתיישב על ידיהם של הנגנים, והמצלמה כמעט נדבקת לכלי הנגינה) מוליד תמונה מהפנטת וזרחנית של יקום מנותק, שהמוזיקה של רא היא בו שפה לכל דבר ועניין. לעתים אתה חש כי ניבלוק משליך אותך מבעד לצוואר מיקרוסקופ, מנחית אותך על העדשה ומאלץ אותך לצפות יחד איתו, ממרחק אפס, בדיאלוג סוער בין יצורים חורקניים, בלתי מזוהים, על הירח. עד כדי כך מנוכר ועד כדי כך מרתק. היופי ביצירה הוא שהאינטרפרטציה הזאת היא רק אחת מיני רבות. בכל צפייה מעלה הסרט אסוציאציות חדשות, ולעתים סותרות: תיעוד של טקס פגני של חגבים, הצצה מרתיעה לעולם שלאחר שואה גרעינית, או סתם הופעת ג'אז שגרתית של רא על מטאור תועה.

הפריימים של "השמש הקסומה", ממש כמו המוזיקה של רא, אינם דמגוגיים ואינם מתיימרים להיות מוחלטים. להפך. הם מבקשים לסייע בפרימת הקבעונות המחשבתיים. להשליך את הצופה לסביבה חדשה ולתת לו לפלס בעצמו את דרכו שלו.

"The Magic Sun", במאי: פיל ניבלוק (יבוא, Atavistic)