אליס ראסל, כצמד מילים, כבר עלתה פה ושם כאייטם בפני עצמו או כרפרנס כזה או אחר לברוקן ביט וניו-סול, אך המותג עדיין לא הושרש כראוי מדובר, אחרי הכל, בטוענת לכתר זמרת הסול הטובה ביותר כרגע על פני כדור הארץ. הבלונדה הלבנה עם הבריטיש אקסנט והקול השמימי מתמודדת רק מול שרון ג'ונז האמריקאית, השחורה והננסית בעלת השורשים האותנטיים והקול המפרק. ושלא ימכרו לכם לוקשים, אין (!) זמרות סול אמיתיות וראויות יותר מראסל וג'ונז כיום, פשוט אין. לא מאמינים? תבדקו בעצמכם. מובטח לכם מסע Fאנקי שיפיח רוח חיים אפילו בחצאי אנשים ים תיכוניים שמאמינים בהלקאה עצמית כדרך חיים.
ראסל נולדה עם קול טריפי, נטול עשבים שוטים ונקי לחלוטין כמו וודקה איכותית וטהורה, שמכיל שכבה אוורירית אחת מהמנעד הגבוה של מיס מיני ריפרטון ושל גברת ארתה פרנקלין, וגם שכבת נפח חללית מהנוכחות הווירטואוזית של ג'יל סקוט. את הקול המושלם של ראסל, אפשר היה לשמוע בשנים האחרונות בעיקר בהפקות של וויל הולנד (קוואנטיק), שמזה 4 שנים ממזג בשתדלנות בין Fאנק שורשי ומוזיקה אלקטרונית, והאלמנט היחיד שבעצם היה חסר לברנש המוכשר כדי להשלים הומאז' מבורך וסקסי לסבנטיז, היה קולה המפעים של ראסל.
אלבום הבכורה של ראסל מ-2004, "Under The Munka Moon", היה בעצם אסופה של קטעים שונים שהוקלטו עם מפיקים שונים, בזמנים שונים. את האלבום החדש של ראסל, מפיק עמיתם של ראסל והולנד ללייבל Tru Thoughts - אלכס קוואן שמקליט תחת השם TM Juke. בחמש השנים האחרונות הוא שחרר פסיפס של קטעים אינסטרומנטליים לרוב, מדהימים ביופיים, הנוגעים בנרטיב היפ הופי בתדירות גבוהה יחסית, עד לאלבום בכורה מבריק שיצא במהלך 2003.
הבחירה ב-TM Juke מהווה לחיצה מדויקת על כפתור הפקה אידיאלי למענה של ראסל, המשלימה את החסר כזמרת ניו-סול שלא נופלת אף פעם ורק מתפתחת כל הזמן. זה נשמע כמו שלמות מקצועית מהודקת, שלתוכה נשפך קולה האותנטי, מפזר את הסאונדים בחלל האוויר ומערפל אותם כמו שרק היא יודעת. לפעמים זה נשמע כמו כרית ענקית של פצפצים, שכשלוחצים עליהם הם יורקים דובדבנים טריים היישר לפה. יאמי.
החדש של אליס ראסל שלם יותר מאלבום הבכורה המטולא. הוא סמיך ואקלקטי ובנוי כמקשה אחת, ונדמה כי הריצה של ראסל בשנתיים האחרונות נרגעה מעט, רק כדי להקליט אלבום יפהפה, בשל וסתווי של זמרת הסול המגוונת והמיוחדת ביותר שיצאה מאירופה בחמש השנים האחרונות.
אליס ראסל, "My Favourite Letters" (יבוא, Tru Thoughts)
אל תפספס
הצפון החם
לפני שנים רבות יצאה ממנצ'סטר מוזיקה אפלה ועגמומית ששניים וחצי מיליון הרכבי רוק ואלקטרוניקה ניסו לחקות, ויש כאלה שעדיין מנסים. היום, 25 שנה אחרי, עגמומיות מנצ'סטרית זה לגמרי פאסה, אולי הגיע הזמן להניח לג'וי דיוויזן ולסמיתס. ובעיר הזאת לובשים צבעים מסנוורים של מלודרמה ספרדית שמחה בעלת קווים אוריינטליים בשוליים ומעל, ענן של עליצות ג'אזית אינסופית, שהפכה פתאום לאלמנט אנגלי לכל דבר. מספרים שפתאום אפשר אפילו למצוא איזו פאייה לא רעה בכלל בעיר.
RSL הם שלישייה מקומית המוערכת קילומטרים מעל הפופיק הלבנבן שלהם, ולא במקרה. מדובר באנטיתזה לג'אז האלקטרוני כולו - זה חי, זה אורגני, ארוגני, תוסס, מורכב, מתוזמר, פסקולי, מעובד עד העצם ולא נשמע משומש בעליל. בדומה ל-Up Bustle And Out שכבר השתמשו בלא מעט פריטות גיטרות ספרדיות ובמרקם קובני על קלידי פסנתר לצד ביטים כבדים של היפ הופ, ספוקן וורד וסקרצ'ים סכמטיים בשני הפרקים של המאסטר סשנ'ס גם RSL מפיצים את האלבום שלהם בנינג'ה טיון. בשונה מהם, השלישייה המנצ'סטרית ניזונה מהניואנסים הלטיניים שמטפחים הצמד המלכותי מאסטרס אט וורק הרבה יותר מביטים סמיכים של היפ הופ, והם מבצעים את כל הקטעים שלהם חי און ליין, כשהמניפסט שלהם נאחז בשתי ידיים ברוח קיצית נצחית ומחויכת ולא בכבדות אנגלית אופיינית, כמו טיסת איזיג'ט משדה התעופה סטנסטד לדרום ספרד.
אלבום הבכורה של RSL הוא אלבום משובח, אסתטי להפליא, זורם ומרתק שמכיל בגרעין הבסיסי כמיהה לשמש, לחופש גדול ואינסופי ובעיקר, שאפתנות לשקט נפשי מיוחל המושפע מגוספל שחור, אקזוטיקה לטינית בקשת צבעים רחבה, גאראג' האוס, בוסה נובה, Fאנק וג'אז חופשי באריזה של סאונד עכשווי. תתחילו לשמוע אותו עם הסינגל הראשון שיצא ממנו לפני יותר משנה, "Wesley Music" שהפך ללהיט בזכות ג'יילס פיטרסון. תרצו לקרוא לזה ברוקן ביט? נו ג'אז? לכו על זה, אני מעדיף לקרוא לזה Peace of mind. כל מה ששלושת האנגלים המדליקים האלה רוצים כנראה, הוא ים חלק, נימפות מדהימות בחוטיני, בטוקדות מסממות, משהו טוב לעשן מדי פעם, וחיים טובים וארוכים. ואני תוהה, האם גם לנו לא מגיע פה ושם איזו חתיכה של חיים טובים?
אר.אס.אל, "Every Preston Guild" (יבוא, Ninja Tune)