תלמה ולואיז, גרסת הצ'וריסוס

מאז קפצו תלמה ולואיז עם המכונית מהצוק, אף מפגש של שתי נשים שנוסעות ביחד אל האופק לא נראה טוב. אפילו נטליה אוריירו ונורמה אלאנדרו, שתי השחקניות המצוינות שמככבות ב"קליאו וסנדרה", לא מסוגלות לדלג מעל המשוכה שהציבו להן סוזן סרנדון וג'ינה דייוויס בקפיצה המפורסמת ההיא.

"קליאו וסנדרה" הוא הפקה ארגנטינאית-ספרדית המנסה לספר על שתי נשים היוצאות למסע משחרר של 72 שעות, מגלות את עצמן מחדש ומציבות אלטרנטיבה לפיה אף פעם לא מאוחר לשנות את החיים. אלא שהכוונות הטובות והרומנטיקה הנוטפות מהתסריט לא מצליחות להפוך לסיפור משכנע. במקום זה, "קליאו וסנדרה" מפוצץ עד אפס מקום בסצנות כמעט - כמעט מצחיק, כמעט מרגש, כמעט משעשע, כמעט נרדמתי.

קליאו (נורמה אלאנדרו) היא מורה שפרשה זה עתה לגמלאות. היא נשואה לרוברטו המובטל מזה שנתיים שלמות. שני ילדיה חיים במדינות אחרות, ועם הנכדים הקשר מוגבל מאד בגלל קשיי שפה. את תפקידה כאם וכרעיה מילאה לשביעות רצון משפחתה והחברה מסביב, אלא שכעת הגיע הזמן למלא את ציפיותיה שלה מהחיים. סנדרה (נטליה אוריירו), לעומת זאת, היא נערת זוהר וכוכבת נערצת. מצד שני היא בולמית, מתוסכלת ולא בוגרת, ואיננה מרוצה מחיי הזוהר וההצלחה שנפלה בחיקה. היא תוצר של כל מה שאחרים רוצים שתהיה, עד כדי ששכחה מה היא בעצמה רוצה. שתי הנשים שמאסו בשגרת חייהן נפגשות במקרה, ויוצאות למסע שחרור אל עבר הרי האנדים, כזה הכולל בתוכו נסיעות ממושכות במכונית, נוף החולף ביעף, שיחות נפש ופטפוטי חולין, וגם בחור יפה תואר וגוף, שמצטרף איפשהו בדרך.

נורמה אלאנדרו לא צריכה המלצות. מדובר בשחקנית דגל שחתומה על יצירות כמו "תמונות מחיי נישואין", "הסיפור האמיתי" (תפקיד שזיכה אותה בפרס בפסטיבל קאן), "מדיאה" ועוד. התפקיד שלה כקליאו, אישה מבוגרת שמגיעה למבוי סתום ומנסה ללכת על גרסת הפומפה, כלומר לא להיכנע, מעולה. היא נותנת את כל כולה ומצליחה להרים את התסריט מאשפתות, אבל אפילו היא לא יכולה להציל סרט שלם רק בכוח המשחק. נטליה אוריירו, אשת הטלנובלות וכוכבת הפופ המפורסמת, מפגינה משחק מצוין גם היא, כולל קיצוץ שיער מחמיא במיוחד שהופך אותה בבת אחת מברבי פלסטית לנערת רוק וחופש מושלמת.

שיער קצוץ או לא, 104 דקותיו של הסרט חולפות מבלי להשאיר חותם מיוחד על הצופה. הבימוי של אדוארדו מיניונה חביב, רוב הזמן הולך עם התסריט יד ביד ולא מפגין נוכחות מיוחדת. בחלקים מהסרט פונות הדמויות למצלמה ומשתפות את הצופים בהלכי מחשבות, רעיונות, פיסות היסטוריה וכדומה. איכשהו, כל חלק כזה מצליח להתפספס. דבריהן תפלים ולא מוסיפים רובד נוסף של עומק מעבר למה שכבר קיים. וכך יוצא שלמרות שדמויות שתי הנשים נבנו בדייקנות ותשומת לב, שהסיפור שלהן אינו מעניין דיו, ולבטח אינו מקורי.

למען ההגינות יש לציין ש"קליאו וסנדרה" זכה בפרס הסרט הלטיני הטוב ביותר בפסטיבל מונטריאול ובפרסים נוספים, כך שככל הנראה, יש צופים משכילים ממני שבכל זאת הצליחו ליהנות ממנו. אז אם במכונת הדי-וי-די השכונתית שלכם לא נשאר שום דבר מלבד "קליאו וסנדרה" קחו אותו. אם לא, מומלץ בחום לדלג.