כשטרנט רזנור בוכה

אדון רומאנק, מה שלומך?

אני בסדר, קרא לי מארק.

אני מבין שסרטך החדש "A Cold Case", נמצא כרגע בהפקה, אתה רוצה לספר עליו קצת?

לצערי הסרט כרגע לא בהפקה, כיוון שהפרויקט היה מאוד שאפתני לעומת הזמן שהוקצב לו, וטום הנקס היה חייב לגמור את הצילומים ל"צופן דה-וינצ'י". אתה יודע איך זה בהוליווד, לפעמים "מומנטום" הוא הדבר הכי חשוב בהפקה, ואם פספסת אותו, יש מצב שלא תקבל אותו חזרה, אבל אני מחזיק אצבעות שהאנקס יסיים במהרה, ונמשיך את הפרויקט מהמקום שהפסקנו.

מה הקליפ שלך שאתה הכי אוהב?

אני אוהב את כולם, אבל מבחינת החוויה, הדבר הכי מרגש שעשיתי היה הקליפ של ג'וני קאש.

הבנתי שהבאת את טרנט רזנור לדמעות בקליפ הזה?

אני חושב שהרבה אנשים נתפסו עם לחלוחית בעין כשהם צופים בקליפ, במזל גדול הצלחתי לדחוף את עצמי לשם, נראה לי שיש משהו בהקשר של השיר הספציפי הזה, והדרך המלנכולית שהוא שר אותו שמאוד ריגש אנשים. אני לא רוצה לצאת מתוך צניעות מזויפת, אבל בעיניי הדבר המדהים בקליפ זה בעיקר השיר. לקאש היו חמישים שנים של קריירה מדהימה, ובשלושת השנים האחרונות היא פשוט נעשתה יותר נגישה.

הקליפ שעשית לצ'ילי פפרס נגמר בשלט שעליו כתוב: מבוסס על "פסלי דקה אחת" של אירווין וורם. של מי היה הרעיון והאם יש איזשהו קשר לשם הסרט שלך? (בתרגום חופשי לעברית: תמונה בשעה אחת).

לא, בשם אין שום קשר, לגמרי צירוף מקרים. יש אולי קשר בוויזואליות, המודרניזם הבנאלי הזה, והתאורה המאוד "פלורסנטית". ראיתי את העבודות של וורם, חשבתי שהם ממש מצחיקות, ומיד חשבתי לעשות מזה קליפ, לקחת את הקונצפט שלו, ולראות איך מתרגמים אותו לתנועה. חיפשתי להקה שתתקשר עם הרעיון, אז שכהשיר של הפפרס צץ, חשבתי שהם מאוד יתאימו לעניין, שלחתי להם תמונות של וורם והם כמובן הבינו לגמרי. שהתקשרנו לבקש את אישורו של וורם, הוא מאוד התלהב, הוא רק ביקש שנשים את השלט הזה בסוף הקליפ לקרדיט. הצ'ילי פפרס הן אחת הלהקות היחידות שאפשר פשוט לצלם מנגנות, ועדיין לקבל קליפ מגניב.

איך נכנסת לבימוי קליפים?

עשיתי סרט לא כל כך טוב בשם "סטאטיק" בשנות השמונים, שהיה לו המון מוזיקת פופ בפס הקול. זה היה זמן שבו אם-טי-וי היו כבר שם דבר, אבל אף אחד עוד לא הכיר בבמאי הקליפים, אז לא היה כתוב את שם הבמאי, כמו היום, ורוב האמנים היו פונים ליוצרי סרטים כדי שיביימו את הקליפים שלהם. לא היו לי שאיפות לביים קליפים למרות שחשבתי שזה יהיה מעניין, עד שב-87', ניגש אלי מאט ג'ונסון מלהקת "The The", וביקש ממני לביים להם קליפ, זה היה הקליפ הראשון שעשיתי.

ראית אותו בזמן האחרון?

לא, אני קצת מפחד. זה קליפ מאוד "יומרני". זה נראה כמו הדבר הראשון שסטודנט לקולנוע עושה שהוא נורא בעניין של עצמו, יש אימג'ים מעניינים פה ושם, וזה גם שיר טוב, אבל לא הייתי ממליץ על זה.
שלושת הבמאים הראשונים שהוציאו אסופות, אולי חוץ מכריס קאנינגהם, עשו מאז סרטים באורך מלא. האם זו התקדמות טבעית לבמאי קליפים מצליח, או שאפשר לבחור במודע לביים רק קליפים?

זה מאוד תלוי בבן אדם, אני מאמין שיש הרבה במאי קליפים שלא חושבים בכלל על עשיית סרט, מניסיוני האישי, אם אתה באמת אוהב לעשות סרטים, אחרי כמה זמן, ארבע דקות לא יספיקו לך, ואתה תרצה להתפתח לדברים גדולים ומאתגרים יותר. מבחינתי זה היה בלתי נמנע, כי מלכתחילה רציתי לעשות סרטים, וקליפים היה משהו שעשיתי "על הדרך". כשהזדמנויות החלו להציג את עצמן, כמובן שקפצתי עליהן, אבל מבחינה מסוימת אני מרגיש שבימוי קליפים אפילו דחה קצת את הקריירה הקולנועית שלי.

אתה עוקב אחרי העבודה של במאי קליפים אחרים?

בוודאי, רובם חברים שלי, אנחנו קהילה די קטנה. אני בקשר עם כל הבמאים שיצאו בלייבל, אני חבר בעיקר של ספייק ג'ונז וכריס קאנינגהם. הרבה פעמים נתייעץ על תסריטים, או נחליף פרטים על צלמים מגניבים שעבדנו אתם. את ספייק הכרתי עוד לפני ש"התפרסמנו". יש לנו מה שנקרא "pizza night" - אנחנו קונים פיצות ובירה ורואים סרטים נדירים ב-35 מ"מ, שעדיין לא יצאו על די-וי-די.

היית אומר, לאור כל מה שקרה בעולם המוזיקה בעשרים השנה האחרונות, שקליפ טוב לשיר טוב, יהפוך בסופו של דבר, לחלק בלתי נפרד מהשיר?

כן.

תשובה טובה.

תודה.

הקליפ שעשית למייקל וג'נט ג'קסון אמור להיות הקליפ הכי יקר שנעשה אי פעם, זה נכון?

לא. אתה תראה באסופה שלי. הוא נחשב לקליפ הכי יקר כי הסכום "דלף" לתקשורת ועשו מזה סיפור גדול. לא יודע למה. זה אפילו רשום בגינס. אני מכיר קליפים, שאני אמנע מלהגיד את שמם, שאני יודע כעובדה, שעלו תשעה ועשרה מליון דולר. ארבע וחצי דקות של שיר. זה מטורף בעיניי.

מה הדברים הדומים והשונים בעשיית קליפים ובעשיית סרטים, ומה (אם בכלל) לקחת מעולם הקליפים, ויישמת בסרט שלך?

ברור שבקטע של סיבולת, קליפ לוקח יומיים או שלושה לצלם, ואז כמה שבועות "לבשל", וסרט באורך מלא, זה מרתון, שיכול גם לקחת שנים. קליפים הם גם יותר עניין גרפי ורעיוני, וסרט זה משהו שמחייב קו עלילה. אתה מספר סיפור, שמתוכו אתה יכול לצאת לאספקטים גרפיים. אני למשל משתדל לא לשלב "עלילות" בקליפים שלי. מעבר לזה נראה לי שקליפים מאוד עזרו לי להתמקצע בצד הטכני של עשיית סרטים, וזה דבר שהשאיר לי יותר זמן בסרט לדבר עם השחקנים, ולנסות להוציא מהם את הטייק הכי טוב.

מה הקליפ האהוב עליך בכל הזמנים?

נראה לי שהקליפ של ספייק ג'ונז ל-Wax, לשיר "קליפורניה". זה שמופיע על העטיפה של האסופה שלו. הוא אחד המקוריים והמרגשים. סוף ממש טוב. יש גם קליפ של דיוויד פינצ'ר ("מועדון קרב") לשיר של איגי פופ שנקרא ""Home, מאוד נדיר לתפוס אותו בטלוויזיה, 16 מ"מ, שחור לבן מגורען זול וממש מעולה. בסכנה להישמע שיווקי מדי, אני חייב לומר שבתוך כל האסופות שהוציאו עד עכשיו נמצאים רוב הקליפים שאני הכי אוהב.