מאשה פרשקובסקי

איזו מוזיקה את שומעת כשאת עובדת?

בעקרון אני לא שומעת מוזיקה. מוזיקה עושה לי חור בראש. אך מכיוון שאינני אשת עקרונות, אני מרשה לעצמי לחתור תחתיי. הדיסקים האחרונים שקניתי הם די אזוטריים ונראה לי פלצני להתחיל בניימדרופינג.

יש לי במחשב תיקיה אחת עמוסה של הורדות לא ממוינות, כך שלפעמים הייתי משמיעה אותם ברקע ויוצרת סלט שמתחיל בסואיסייד, ממשיך למלקולם מקלארן, עובר ללורן גרנייה, The Auteurs, סופר פרי אנימלס, Autechre, ג'וני קאש, קייט בוש וכך זה ממשיך עד לכדי בלגן מוחלט.

כשנמאס לי מהקקופוניה הכללית במהלך העבודה אני לוחצת פליי ומשיגה רעש יותר הרמוני ומתוזמן. יש לי מין סוג של אמפליפייר סנסואלי בילט-אין ואני מגיעה במהירות למצב של דיסטורשן. המצב הזה דומה לנסיעה במונית, כשמכשיר הקשר והרדיו עובדים בו זמנית. אני תמיד מבקשת מהנהג בנימוס לכבות את אחד התדרים.

כשהייתי קטנה ההורים שלי עשו לי מנוי לפילהרמונית. בזמנו חשבתי שהם שונאים אותי ולא הערכתי את אקט הנתינה. היום, כשאני כבר ילדה גדולה, אני הולכת מדי פעם לקונצרט במקומם.

מה יותר מזין אותך, טלוויזיה, ספר או סרט?

התחלתי לקרוא ולכתוב לפני כיתה א', כך שספרים תמיד היו ויהיו מרכז הכובד שלי, להוציא תקופה של מספר שנים בהן הוגדרתי ביולוגית כאורגניזם חי, אך לא תפקדתי בשאר הרמות, עקב תקופות אפלוליות שונות בחיי.

בשנה וחצי האחרונות קראתי בעיקר ספרי עיון תוך שתייה מבוקרת של וודקה. כדי לאזן את הכובד ולא לאבד קשר עם המציאות דיללתי הכול בזבל טהור, וכך מצאתי את עצמי מנסה להבין את מכניקת הקוונטים ותוהה לסירוגין אם ניקול ריצ'י עשתה דיאטה חריפה לקראת החתונה או שבאמת יש לה הפרעות אכילה.

לאחרונה קצת נמאס לי מתיאוריה וחזרתי לקרוא ספרים שנשכחו ממני עם מחיקתו של חצי מההיפותלמוס שלי. נכון לעכשיו, אני מתמסרת לאמילי ברונטה ב"אנקת גבהים". הדקדנטיות הוויקטוריאנית מהלכת עלי קסם. בכלל, יש לי חולשה חשודה על גבול הפלילית לגיבורים טראגיים. זה עתה סיימתי את הפילוסופיה של אנדי וורהול ואת "9 סיפורים" של סאלינג'ר שהוא ספר נפלא בעייני.

בגיל 14 לערך, חברה אמרה לי שמי שקורא את דוסטוייבסקי בגיל 12, צפויה לו תקלה רצינית במערכת בהמשך הדרך ושלחה אותי ל"חיים כמשל". עד היום לא הבנתי מה הייתה הפואנטה ואם לדבריה היה נמשל. מה שכן, גיליתי אחרי זמן לא רב מה קורה במערכת כשמתעוררות תקלות.

מה היית משנה ברחוב מגוריך?

אני גרה ברחוב שבזי בנווה-צדק, רחוב חביב לכל הדעות. הייתי שמחה אם אנשים היו באים להצטלם שם אחרי שהם מתגרשים ולא לפני החתונה. כשאני מסתובבת מדי יום עם כלבי בשכונה, אני עדה לתריסר אנשים שמדגמנים רומנטיקה ביום החשוב בחייהם. הקיטוב הזה גרם לי להתחיל לצלם אותם גם.

אך אם בשדרוג עסקינן, אז עם בוא הסתיו, כשרוח אנגלופילית מנשבת ממזרח, יהיה לא רע אם יהפכו בסופי-שבוע את הרחבות הגדולות בסוזן דלל לשוק תוסס וריחני- כמו פורטובלו מרקט בלונדון. תקליטים ישנים, מלבושים עם אפיל וינטאג'י, פאסט פוד, ספרים, תכשיטים וכל הבא ליד.

למי היית מכניסה מכות?

קצרה היריעה מלהכיל. יש אנשים שצריכים לקבל מכות על בסיס קבוע ויש כאלו שמספיק לנפח אותם פעם אחת ולהעמיד אותם במקום. לקראת השנה החדשה, אבא שלי איחל לי שיצמח לי עור. הוא טוען שלהסתובב בגילי המתקדם עם עצבים חשופים בעולם זה סידור רע, שמקבע מצב בו אין הפרדה בין טפל לעיקר. אני מסכימה. אנו חיים בעולם הובסיאני בו חוק הג'ונגל שולט. ערכים כמו הגינות ויושר הפכו לסרח עודף ואם אינך חזק, יטרפו אותך, בייחוד אם אתה טוב לב ונחמד.

מהוורסיה הישנה שלי, המתבוססת בפירותיה הבאושים ובערכי המודרניסטים הפכתי ליצור מתורבת עם התקפי זעם בלתי נשלטים, המחכה לשווא לראות את הקוסמוס פועל בשיטת השכר והעונש. אם פעם חשבתי שאסרטיביות היא מילה נרדפת לוולגריות ואגואיזם, כיום אני מבינה שאין מנוס מלעמוד על שלך.

אי לכך ובהתאם לזאת הייתי מכניסה מכות לכל הרגישים והרגשנים הנצרבים בכאבו של האחר, טובי הלב, השמאלנים, רודפי צדק ושלום. לכל הצמחונים, מתנגדי הגלובליזציה ושונאי הניצול המקפידים לטגן חביתות מביצים שהטילו תרנגולות חופשיות. לשונאי הפרוות, לאקולוגיסטים, לאינדיבידואליסטים גאים החוגגים עד אין-קץ את חד פעמיותו של הפרט. לכל הטולרנטים, הפלורליסטים, המעודנים עד זוב דם. כל אלו שעינם לעולם לא צרה. למפרגנים, למעודדים ולביקורתיים עד אימה. לחובבי תרבות אלטרנטיבית וקולנוע זר, לאלו שאינם מהלכים רכיל, מרבים בלהג ולשונם צחורה. לפציפיסטים המזדעקים אל מול אי-צדק וחוסר שוויון ובגדול אכפת להם מכולם. בקיצור, לכל אלו המדיפים ריח קל של צואה. אה, והייתי מעיפה גם כאפה וירטואלית לכל טוקבקיסט מרושע.

מה ההתמכרות שלך?

מכורה לחיים, לא מצליחה לצאת מזה.

את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?

את כל מי שהיה שורד את המכות.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה?

מי שבא ברוך הבא. כמה שיותר, יותר טוב, כל עוד אין הסעות מאורגנות בשבת. אם פיט דוהרטי יגיע, יש מצב למסיבה.

מהם הרגלי הגלישה שלך?

יש לי הרגלים מגונים, משתנים ובלתי עקיבים בעליל. אני יכולה להתחיל בידיעה חדשותית חמה ולסיים באמזון, מעמיסה ספרים על עגלה. ההבנה שכל מה שאדע לעולם יובס על ידי חוסר ידיעה, נוסכת בי סוג של ענווה. ביטול ההיררכיה ברשת הוא מצב מבורך. הערך "פלוץ" עשוי לנצח את המושג "הוויה". פעם אתה יותר אפס ופעם אתה יותר אחד. תלוי ביום ובשעה.

יריד "אמנות הארץ" חוזר זו הפעם הרביעית ללוקיישן הפאלי ביותר בתל אביב, מתחם רידינג בנמל, והפעם תחת הכותרת "כוח". בשיתוף פעולה של המוזיאונים בישראל, קבוצת אינטלקט, אמנות לעם, עיריית תל אביב וחברת החשמל ייערכו במתחם, מלבד תערוכת האמנות הקבוצתית המסיבית, גם הופעות; אמנים מסחריים וגלריות יציגו את מרכולתם בדוכנים; מיצגים, מיצבים ועבודות וידאו יוצגו תחת כל עץ רענן והכניסה, כמובן, חופשית.

תחת אצירתו של דורון רבינא, התכנסו השנה כל הדורות האחרונים של עולם האמנות הישראלי. לצד אמנים מתחילים כמו אנה ים או ליאור שימריז, מופיעים גם שמות לוהטים יותר כמו סיגלית לנדאו, יעל ברתנא ואלי פטל. מלבדם משתתפים גם ציבי גבע, יאיר גרבוז ועוד רבים אחרים.

מאשה פרשקובסקי (26) היא בין הצעירים שנקראו לדגל, היישר מהמדרשה. פרשקובסקי מושכת אחריה אפיל רוק-אנ'-רולי, מגובה בביוגרפיה רווית עליות ומורדות, שסוחפת אותה מהגימנסיה הריאלית בראשון לציון עד להילולות הזייתיות בלונדון ובניו יורק. האמנות ליוותה אותה, ניצבת ברקע, בכל שלב. בניו יורק היא למדה רתכות במשך שמונה חודשים, ושם גם החליטה ללמוד אמנות בצורה מסודרת. עכשיו, לאחר סיום לימודיה, היא מתכננת לעבור ללימודי תואר שני באמנות בלונדון.

ברידינג היא מציגה את "Homeseek", הצבה אימתנית של בית בתוך בית. כמו ספרי ילדים שנפתחים ושולפים מתוכם תלת מימד, כך גם פרשקובסקי יצרה בית שעשוי ברובו המוחץ מקרטון, חמישה מטרים גובהו. כשכנפי הבית נפתחות בעזרת משקולת, הגובה מיתמר ומגיע לעשרה מטרים. השימוש בחומר הדו ממדי יצר תחושה חדשה ומתפרשת של תלת ממד ושימוש בחלל.

פרשקובסקי מציינת ששם העבודה משדר תחושה של געגוע לבית, תחושה מהסוג שמוכר לכל אדם שיצא מביתו ומתרחק ממנו. התעתיק המקורי של הביטוי מרמז, לדבריה, על פתולוגיה של געגוע, על רצון לחוש בבית. החלפת ה-sick ב-seek רק מגבירה את תחושת החיפוש. פרשקובסקי מתעניינת בתחושת החיפוש, החוסר, הגעגוע הבלתי נשלט. "בקוסם מארץ עוץ טוענת דורותי שאין כמו הבית", היא אומרת, "היא מבינה שבסופו של יום, לא משנה המיקום או המראה של הבית. השאלה שלי משתמשת באותן מילים - אין מקום כמו הבית. אולי הבית כלל לא בנמצא".


יריד אמנות הארץ נפתח היום, יום ד' חול המועד סוכות, ונמשך עד יום א', 23.10, במתחם תחנת הכוח רידינג א'.