לסבא שלי יש את כל הסיבות בעולם להיות מרוצה. אחרי שמונים ושתיים שנה של חיים בתל אביב, מכורתו וביתו היחיד מאז ומעולם, הוא מוכן לומר בפה מלא לכל מי שרק יסכים להקשיב, שרון חולדאי הוא ראש העיר הטוב ביותר שידעה מעודה. מנקודת ראותו, של מי שמיטיב לשרוץ בשדרות המתחדשות שמקשטות את לב העיר, אינו אוחז ברכב, ממעט להריח את הביוב של יפו ומסיים את שעות הפעילות קצת אחרי שסיים להתווכח עם עוד פעיל ליכוד שהעיז לצוץ על מרקע הטלוויזיה שלו, תל אביב נמצאת כעת בפריחה שלא היתה כמותה.
הרשו לי לחלוק עליו לרגע. אם לנסח זאת בעדינות, אזי בדיוק אותה עירייה מגלה שיאים חדשים של אטימות בכל הנוגע לרוב תחומי התרבות בעיר, ובמיוחד כלפי זו שפונה לקהל הצעיר, זה שהעניק לה את התואר שכרגע נמצא בהמתנה, "עיר ללא הפסקה". או בניסוח מעט יותר גס: רון חולדאי סאקס. מדובר בהזנחה, שמביישת את כל האחראים לה, שהתוצאה הישירה שלה היא מרמור, אולם ההשלכות שלה עמוקות יותר.
כיצד ייתכן, שבתי עסק דוגמת סופהביט ז"ל וג'ה פן יבדל"א, שמעניקים לתל אביב את הצביון המרתק שלה כעיר עם היצע תרבותי צעיר ועכשווי וצובעים את הנוף העירוני בצבעים פלורליסטים יותר, זכו לקיתונות של מכשולים, שנערמים עליהם במקום לתמיכה מצדה? מדוע אין אגף בעירייה שעוזר לעסקים צעירים ומלאי כוונות טובות, שאינם משתייכים לטייקונים התאגידיים (שאיכשהו תמיד מסתדרים), למלא אחר כל הדרישות המחויבות בחוק לקבלת רשיון? האם אין זה האינטרס של העירייה לתמוך בהם ולהכשיר אותם? אם קיימות בעיות בטיחותיות, או מפגעי רעש סביבתיים, תעזרו לפתור אותן (אני בטוח שאפשר למצוא נתח בתקציב העירוני לקבלן שזו תהיה עבודתו). לו היה מסתכם הסיפור בהיעדר תמיכה, מילא. אלא אליה מתווספים אינספור מכשולים שאותם מציבה העירייה, בדרכם של מי שרוצים לפתוח מקום בילוי בתוך העיר (בניגוד למתחמים שהיא שואפת להקצות לתחומי הבילוי), שמתבטאים בקנסות דרקוניים יומיומיים. הוצאת רשיון עסק קבוע הפכה לגיהינום מסיבות ברורות לחלוטין כל עוד לא יוענק לעסק רשיון עבודה קבוע, העירייה תוכל להמשיך ולהטיל עליו קנסות כמי שעובד ללא רשיון עבודה קבוע. נשמע כמו מערכון של אפרים קישון, נכון? רישיון זמני אגב, אפשר להוציא ללא בעיה. ה
התוצאה, נכון להיום, היא שמי ששואף לבלות מחוץ למתחם הנמל או יד חרוצים, נותר כמעט ללא אופציות. מדובר בתפיסה מעוותת של חיים עירוניים. הבילוי העירוני הוא אחד הנכסים החשובים ביותר שקיימים בתל אביב, והפגיעה בו היא פגיעה בציבור משלמי המסים. אחוז גבוה של אנשים, שבזכותם מנהל הגימנסיה לשעבר מביא בערב את הבייקון הביתה, סובלים מהמדיניות הלא סובלנית של העירייה, שהפלא ופלא, גם מנפחת לה באופן ניכר את הקופה (מלכוד 22 לפנים). השטח של הנמל, למקרה שתהיתם, שייך לעירייה, שמשכירה אותו בתמורה להבטחת שקט תעשייתי.
תל אביב, לא בנימינה
קפה ברזילי שממקום באזור גן החשמל המתחדש, המועדון האלטרנטיבי המוביל בעיר (ולמעשה היחיד שנותר), נסגר בגלל "תלונות שכנים על רעש", כשהרעש המדובר אינו הצלילים שבוקעים מהמועדון, שהשקיע בצורה חסרת תקדים באיטום הרעש הבוקע מהחלל התת-קרקעי שלו, אלא זה שמגיע מקהל הלקוחות שפוקד אותו. קריאות שיכורים בארבע בבוקר הן אולי לא הדבר הנעים ביותר לחוות בזמן השינה, אבל מה לעשות, טאף לאק, בחרתם לחיות בתל אביב ולא בבנימינה. גם שסק ומישמיש, התאומים הלא זהים מרחוב לילנבלום, פועלים כעת תחת תנאים מגבילים, המאלצים אותם לסגור בכל לילה בשעה 01:00, מאותן סיבות בדיוק. כאילו שאם הם ייסגרו בשעה אחת הרעש מרחוב הרצל הסואן, או הברים הסמוכים שקיבלו את הרשיון שלהם עוד בתקופה שחילקו כאן אדמות לפלחים, לא יפריע את מנוחת השכנים. מה שמפחיד יותר, הוא האם קיימת קונספירציה גם כנגד הרחוב כולו, אחד מעמודי התווך של חיי הלילה התל אביביים בחמש השנים האחרונות.
אם יש דבר אחד שחיפה יכולה ללמד את תל אביב, היא איך לא לבנות תרבות של חיי לילה. עמק האלכוהול בחיפה, אם כל המתחמים, מהווה כבר שנים כר לאלימות בין צעירים מבוסמים (וזה הזמן גם להזכיר שהעיר השנייה, אחד המועדונים החשובים בעיר לא פועל גם הוא יותר).
היות והמדיניות הנוכחית תמשך, כך נראה, תחת כהונתו של התת-אלוף הג'ינג'י, העתיד נראה כרגע עגום ביותר. השלמה עם המצב תהיה אולי ריאלית, אבל אני מציע פתרון אחר: השתלטות אזרחית על בניין העירייה והפקעתו לצרכי בילוי. רחבת ריקודים בכיכר, בר בקומת המרפסת ובית זונות בתוך הבניין עצמו. האמת שזה לא יהיה כזה שינוי יחסית למצב הקיים.