רגליים סקסיות

לפני שלושה חודשים עלתה "הזירה" (שבת בערב, ערוץ 10) בקול תרועה, עם עימות אמוציונלי עטוף צלופן נוסטלגי בין שמעון פרס לבנימין נתניהו. ומאז, כמה בנאלי ושגרתי, היא מאבדת גובה, כדרכן של תכניות שממצות את הפוטנציאל שלהן כבר בשידור הראשון. שכן אף זוג מוזמנים לא מצליח לעורר עניין (ביניהם או בקרב הצופים) כמו הזוג המוזר ההוא. וכך היה גם השבוע, עת התיישבו זה מול זו, צחצחו חרבות וצקצקו לשונות, עו"ד ששי גז וח"כ יולי תמיר, בדיון משמים סביב הטרדות מיניות. וכצפוי, עלה שמו של איציק/יצחק (תלוי אם אתה ששי או יולי) מרדכי במהלך הדיון. וכצפוי אף יותר, גלגל עו"ד גז עיניים ותהה מדוע יש לקחת את דרגותיו של האיש, אותם הרוויח בדמו, ומנגד הרימה ח"כ תמיר את סנטרה כדרכן של אלו הבטוחות בצדקתן, וטענה כי הדרגות הן חלק מהעניין עצמו.

וכך המשיכו השניים ושקעו להם לתוך הדימוי הקבוע מראש שלהם במוחו של הצופה, קרי: היא אינטלקטואלית, מנויה על פנזין החוג לפילוסופיה, ובעלת סקס אפיל של נערת שלום-עכשיו-לשעבר, והוא ניאו-ערס, מנוי על בלייזר, ובעל סקס אפיל של פרקליטם-של-אלה-שאמא-שלך-תמיד-הזהירה-אותך-מפניהם. עד שהגיעו לדיון סביב צמד המלים "רגלים סקסיות", שכמובן עבור עו"ד גז הוא סוג של מחמאה מגבר לאשה, ועבור ח"כ תמיר הוא סוג של הטרדה של אשה על ידי גבר.

ואכן, נראה שאין ביטוי קלאסי יותר להתדיין עליו, שהרי כל מי שבתוך עמו יושב, יודע ש"רגליים סקסיות" הוא ביטוי רך שברכים, ממש שמיכת נוצות אפרוח בליל חורף קר, לעומת מטבעות הלשון היצירתיים שבהם מתחילים גברים עם נשים בישראל 2005. ומנגד, ניסיונה של כל אשה נאה, שלא לומר כוסית, בצאתה לרחוב, לימד אותה שגם ביטויים רכים מקורם בדרך כלל באיברים קשיחים. שלא לדבר על כך שאת אותו ביטוי עצמו אמר פעם איזה ראש ממשלה לאיזו מזכירת מדינה בהווה ויועצת לביטחון לאומי בעברה. ואט אט הפך הדיון ללשוני, דקדקני, שלא לומר בלשני, עד שנזכרתי בפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, שכתב פעם: "כדי להבין את משמעותה של מילה, אל תנסה להגדירה – השתמש בה".

ובכן, "רגליים סקסיות" – מחמאה או הטרדה? כדי לפתור נכונה, אל תנסו להגדיר את הביטוי, פשוט תראו מי משתמש בו – עו"ד גז או ח"כ תמיר.

כש"היכל התרבות" עלתה, הבאזז בתעשייה היה שהיא הולכת ראש בראש מול "ארץ נהדרת". אוטוטו תחזור כוסית-העל-של-תכניות-הבידור מחופשת הקיץ ונראה אם זו אכן מחמאה ל"היכל התרבות" או שמדובר לכל היותר בהטרדה. הרעיון שבבסיס היכל התרבות הגיוני למדי: אם בשביל הקהל המתוחכם והמתחכם יש לרשת את "משחק מכור", "היכל התרבות" פונה לכל מי שלוקח ברצינות את הפרצוף הרציני-תמיד של ליאור שליין. ובהתאם, הדגש ב"היכל התרבות" הוא פחות מילולי, ובנוי יותר על הכשרון הקומי-פיזי של "מה קשור" ואדיר מילר. אפשר ממש לדמיין את הוראות ההפקה לכותבים: "אדיר בתור גיל ריבה זה מצחיק. עכשיו תכתבו משהו שמתאים לזה".

הבעיה היא לא שכאן זה מתחיל, אלא שכאן זה נגמר. לכל מערכון ב"היכל התרבות" אפשר להדביק כתובית. דוגמא: "ארקדי גיידמק – מאפיונר". וזהו, מעתה ובמשך הדקות הבאות. ארקדי גיידמק? מוזיקה של הסנדק. ארקדי גיידמק? דיבור של דון קורלאונה. ארקדי גיידמק? מוזיקה של הסנדק. אולי בפעם הראשונה הם לא שמו לב. וההבדל בין הפעם הראשונה שבה "שוטי הנבואה אוספים חומר" (כתובית: שוטי הנבואה – סטלנים) ועד הפעם השישית שבה הם "מגלגלים רעיונות חדשים" (כתובית: שוטי הנבואה – סטלנים) הוא בדיוק ההבדל בין "רגליים סקסיות" של ששי גז לאלה של יולי תמיר: בפעם הראשונה זה משעשע, בפעם השישית זו הטרדה.

קשה לתאר את גודל השיממון של "בשנה טובה עם דני רופ", תכנית שרק השם שלה הוא סוג של הומאז' ל"שעה טובה עם מני פאר". אבל הדיון על הארכאיות והפורמט המקושקש מוצה כבר באתר זה ממש, אך לפני יומיים. אני, ברשותכם, אתמקד באייטם הסקסי, שלא לומר הרגליים הסקסיות של התכנית – הפגשתן של בת מאומצת ואמה הביולוגית על המסך, או כפי שתיארה זו הכתובית: "לראשונה – פתיחת תיק אימוץ בשידור", כתובית שבעקבותיה לא אופתע אם אגלה שעריכת התכנית היא חלטורה של אחד מעורכי מהדורת החדשות ("לראשונה – מחבלת מתאבדת", "לראשונה – מקרה שפעת העופות באיחוד האירופי").

אין לי שום כוונה לערער על הלגיטימיות של האייטם. אחרי הכל, במציאות הטלוויזיונית של ישראל 2005, מדובר באייטם רך שברכים, צפיחית נימוחה ומעודנת (אם כי יש להודות שתמיד אני תוהה על מאחורי הקלעים של אייטם כזה. למשל, איך סוכם העניין בשיחה בין האם והבת: "שומעת אמא. אגב, זה בסדר אגב שאני כבר קוראת לך אמא? מתאים לי להיפגש, אבל יש לי רעיון גדול: בואי נעשה את זה בתכנית של דני רופ!". "דני רופ? החזאי?? לפגוש גם אותו וגם אותך - זה כמו לקחת דאבל!"). רק שהאייטם הזה חושף את כשרונו של דני רופ. שהרי, אין אייטם לו מייחל עורך טוק-שואו-ריקי-לייקי יותר מאייטם שכזה. זה הרבה מעבר למסחטת דמעות – זהו אייטם "זולגות הדמעות מעצמן"! ובכל זאת, הצליח רופ, באלגנטיות וכמעט ללא מאמץ יש לציין, לגרום לראיון המרגש בפוטנציה הזה, להיראות ברגעיו הטובים כמו חזרה גרועה לסצינה בטלנובלה ברגעיו הטובים, וברגעיו הרעים לפרודיה על חזרה גרועה לסצינה בטלנובלה. ולראיה, הדגמה וביאור, די לי לצטט רק קטע קטן מהשיחה בין דני לבת האבודה נטלי:

דני: "בטח היו לך המון שאלות. למה, מי זאת, מה היא עושה, איך היא נראית".
נטלי: "כן".
דני: "את יודעת שהיא בדרך לפה".
נטלי: "כן".

אין מילה אחרת מ"מטריד" לתיאור כשרונו של רופ לכפות על כל אייטם, לוהט ככל שיהיה, את אסכולת תחזית מזג האוויר, ולהפוך אותו למפוהק אף יותר מהדיון בין עו"ד גז לח"כ תמיר.