סינגולדה: מעוז דגני עם סקירת סינגלים

היציאה האחרונה לעת עתה בסדרה "מפגשיר" בערוץ 24, מוצאת את יגאל בשן ופיטר רוט בזוגיות מתקתקה. רוט הפיק שיר שנשמע כמו שיר של רוט, בכל השנות-השבעימיות שלו. המלודיות מתקתקות, ההרמוניות ממלאות את האוזן, הגיטרות מצטלצלות ומתגלגלות וההמונד צובע את הפינות. בשן הוא בעיקר עצמו, ושילוב הקולות שלו עם רוט מוצלח. הטקסט של דן תורן טיפשי - לחן או עיבוד אחרים היו יכולים להראות את הצד האירוני שלו, אבל הגישה של רוט נאיבית ואמצע הדרך מדי בשביל אירוניה. השיר עשוי טוב, גם אם קצת חנוני, ורק חבל שאין בו פיוז'ן אמיתי בין האמנים, שייצור דבר חדש ויצדיק את הקונספט של הסדרה.

ואם כבר, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות לצוות "מפגשיר" ו-24 - הוצאתם לדעתי כבר ארבעה סינגלים, טובים יותר ופחות, מהסדרה המוצלחת. זה שאתם מונעים מאיתנו את "הוא" המדהים של שוטי הנבואה ואיזבו גובל בחוסר נימוס. לטיפולכם המהיר אודה.

נעמה רז הצעירונת היא קיבוצניקית, שבין מילוי תפקידה כרכזת תרבות לבין התורנות במרכולית עובדת על אי-פי של גרסאות כיסוי. היתרונות בבחירה האומנותית הזו די ברורים - ככה היא גם חוסכת את הבוג'ארס של לכתוב שירים וזה, וגם מקצרת את הדרך לקהל ולעיתונות. זה גם אומר שהמוצר האמיתי שהיא מוכרת זה הקול שלה, לכן מאכזב לגלות שהיא שרה יפה (ונעים, ותמים), אבל לא מאוד יפה.

את הבכורה היא עושה עם "בעינייך" של אלון אוליארצ'יק, שיר שאמור לשחק לטובתה. ההפקה האלקטרונית של שלקה (הטרנסאווי בימי חול) לוקחת את השיר למקומות טריפ-הופיים א-לה קפה ארומה, עם הרבה עבודת כלי הקשה, אלמנטים דאביים ומשטחי קלידים בסגנון אייר. הכוונה שלו טובה והעיבוד מחמיא לשיר, גם אם ההפקה לא מושלמת, אבל ברור שקצת השתפשפות תעשה לו טוב ולנו נעים. בסך הכל סינגל נאה שיכול לתפוס לרגע את המקום של מטרופולין ב-FM88, ולהישכח כשתגיע הזמרת המקסימה-שברירית הבאה.

מי שעוקב אחרי ערוץ 24, בטח שם לב לחילופים בעמדת קליפ-הרגאיי-הנטחן, בין "הלילה לא" לבין "אל תטוסי", החדש של תומר יוסף. הסינגל החדש, מתוך אלבום שני שבדרך, ממשיך את מסלול הרגאיי שהתחיל באלבום הראשון, אבל ממיר את החיות שלו בהפקה אלקטרונית יותר (באדיבות תמיר מוסקט). יוסף לא מנסה להמציא את הרגאיי מחדש, ושומר היטב על גבולות הגזרה (בתוספת מפתיעה של פסנתרים). מצד שני, את הסטנדרט הזה הוא מבצע מדויק, משמח וברוח הראסטה. הקולת המתוקים והנוגעים של דנה עדיני ("הבנות נחמה") חותמים את העסק בהצלחה.

גיא סבג הוא מה שנקרא מותיקי סצינת הטראנס בארץ. מאז ימי ה"תנו צ'אנס" הוא הספיק לחזור בתשובה ואפילו לחזור בשאלה. מילא שהוא הפנה גבו לקב"ה, אבל הוא גם מתכחש לאלוהי הבי-פי-אם, עם סינגל אקוסטי חדש מתוך אלבום בדרך. השירה שלו היא הכלאה בין דודי לוי לעמיר לב, והוא אמנם לא לוקה בפאתוס של הראשון, אבל גם לא בעומק של האחרון. סבג כנראה מאוד מנסה להתחבר לעצמו ולשיר אישי, אבל קשה להגיע רחוק עם שורות כמו "רוחות הגורל לוקחות אותי בזמן". השיר מתנדנד באיטיות בין מנדולינה למפוחית, ואם לא תירדמו בדרך אולי תספיקו ליהנות מהמחווה לנעימת הפתיחה של "היה היה" (הטוקטה ופוגה של באך) בפזמון.

רשימת הקרדיטים על הסינגל החדש של Gigs היא הדרים-טים של נגני האולפן בארץ - אבי יפרח, אשר פדי, ניצן עין-הבר ובראשם כמובן סנדק המדור, אבי סינגולדה. רשימה כזו מעידה, בדרך כלל, שיש לך הרבה כסף, אבל גם מעט מאוד טעם. Gigs (שגיא שרייבמן) השתמש בחבורה כדי ליצור שיר פופ-סול לטיני, שנשמע אמריקה, שם העביר את השנים האחרונות בהופעות. ההפקה מהוקצעת כצפוי, הסולו גיטרה אקוסטית הוא סינגולדהTM כצפוי, והדבר היחיד שלא צפוי הוא השירה באנגלית. הסאונד הוא מאוד אמצע הדרך, ומן הסתם, קהל היעד הוא המיינסטרים. מאידך, אלה הם האחרונים שמתעניינים במוזיקה ישראלית באנגלית. חבל - לז'אנרו השיר עשוי טוב, אבל הוא עלול ליפול בין הכיסאות.