פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אפרת קליפשטיין

      כשהיא לא נלחמת במדריך האייקידו שלה, תמצאו אותה בספריה, מטיילת עם אוליב בגבעתיים או מייצרת ספינים

      איזו מוזיקה את שומעת כשאת עובדת?

      כשאני עובדת אני שומעת בעיקר מוזיקה נטולת מלים או שירים בשפות שהן לא עברית. הטעם המוזיקלי שלי אקלקטי כמו האמנות שלי. אני מוצאת את עצמי שומעת רחמנינוב או לחילופין את חוליו אגלסיאס.

      בכל מקרה, המוזיקה משמשת לי מעין מעטפת נוספת שבתוכה אני מתרכזת. אני זקוקה לרקע הזה שמאפשר לי לחדד מחשבות. כשאני עובדת אני מקשיבה לדיסק מסוים שוב ושוב ואחר כך זונחת אותו לאנחות, ככה שלכל פרוייקט יש את הזיכרון המוזיקלי שלו.

      מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?

      קשה לומר מה ממש מזין אותי, מכיוון שכל מה שסביבי מכיל פוטנציאל שכזה. לפני שלוש שנים קיבלתי במתנה טלוויזיה. זו הייתה התרגשות גדולה. בסופו של דבר, מעבר לקישוט הבית אין לטלוויזיה כל שימוש. המדיום הזה מעולם לא משך אותי וככה גם עולם הקולנוע, אם כי באופן פחות קיצוני.

      אני אוהבת מאד ספרים ובעיקר ספריות, הריח, השקט של הספרים, הלחישות ומאות הספרים שבכל אחד גלום פוטנציאל קסום אחר- זו חוויה חושנית לגמרי עבורי.

      אני קוראת בעיקר ספרי עיון ושירה. יש לי חיבה עזה לספרות שעוסקת בתקופת הקיסרות הרומית ואני חובבת רצינית של סיפורי המיתולוגיה היוונית. השימוש במציאות באופן כל כך גמיש וטוטאלי מרתק אותי. לקרוא אצל סטוויניוס שיוליוס קיסר קבע שכל ילדיו ילמדו לכתוב בכתב ידו יכול להעסיק אותי ימים.

      אני קוראת גם הרבה ספרי מחקר זואולוגי. לאחרונה קראתי את "ד"ר טטיאנה היקרה - ייעוץ מיני לכל הברואים" של אוליביה ג'אדסון והוא מומלץ בחום. ג'ראלד דארל וג'יימס הריוט, שכותבים ספרות יותר זואולוגית עלילתית, מצחיקים אותי עד דמעות.

      המדיום היחיד שיכול לגרום לי לחוש קנאה הוא שירה. הייתי שמחה לעשות שימוש עוצמתי שכזה בשפה. אני מאד אוהבת את הכתיבה של אמיר גלבוע, שרון אס, חזי לסקלי ואנה הרמן.

      מעבר לקריאה, אני יכולה לקנות ספרים בגלל כריכה שמקסימה אותי, בגלל הפונט או בגלל איורים מרתקים. למשל, יש לי אוסף מרשים של ספרי ילדים מאוירים שאני מקפידה לעדכן.

      על מה משלמים ארנונה בגבעתיים לעזאזל?

      מה היית משנה ברחוב מגוריך?

      אני גרה ברחוב חביבה רייך בגבעתיים, יש פה אסופת צנחניות שלא שבו וכולם נשפכות בסוף לדרך השלום. בעיית החניה בשכונה איומה. ניסיתי להזמין את ראש העיר, אפי שטנצלר, לטיול בעקבות החנייה בשעות הערב. מי יודע, אולי טיול מתיש של ארבעים דקות יגרום לו לעשות משהו בעניין.

      למי היית מכניסה מכות?

      למדריך האייקידו שלי.

      מה ההתמכרות שלך?

      הדבר הכי קרוב להתמכרות שאני מעלה בדעתי החל לפני ארבע וחצי שנים, כשקיבלתי את אוליב. אוליב היא כלבה שמרכזת אוסף של בעיות נפשיות ופיזיות ואת המראה הכי חמוד בעולם. הטיפול בה קשה ומתיש, אבל כנראה זו התמכרות שלא אוותר עליה.

      את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?

      את החברים האהובים שלי. יש מסביבי קבוצה של חברים טובים, שבנוסף לחברות, נרתמים לפרויקטים עתירי העבודה שאני מייצרת ובלהט שלא ייאמן. זה מרגש אותי מאד.

      מי היית רוצה שיראה את התערוכה, חי או מת?

      פעם אולי אזמין לתערוכה שלי את חווה אלברשטיין, יוצרת שאני מאד מעריכה. ובכלל, אשמח שיראו את התערוכה אנשים שאמנות היא חלק מהעולם שלהם.


      איזה מכשיר חשמלי מפחיד אותך?

      מכשירים חשמליים כבר לא מפחידים אותי. אחרי שאילפתי את המחשב שלי הבנתי שהעמדה הנכונה כלפי מכשירי חשמל היא נחישות ואני נצמדת לזה.

      מהם הרגלי הגלישה שלך?

      אני גולשת בעיקר לצרכי מיילים והתכתבויות אחרות שפיתחתי וגם לצרכי חיפוש ספציפי. ברוב המקרים האתר ממצה את עצמו אחרי שהשגתי את האינפורמציה.

      כרגע ברשימת המועדפים שלי ניתן למצוא את:
      http://www.aikidofaq.com - כל מה שצריך לדעת ובעיקר מה שלא כדי להיות סמוראי אייקידו.
      http://www.artcyclopedia.com/ - פתח לענייני אמנות.
      http://www.sfzoo.org/ - אחד האתרים הכי יפים והכי נוחים מבין אתרי גני חיות בעולם.

      תיק עיתונות

      אפרת קליפשטיין (34) הגיעה לאמנות די במקרה. ביקור אחד בתערוכה "ליגיון" של מיכל נאמן ב-1998 הספיק לה כדי להתחיל לברר על לימודים במדרשה בעודה שוקדת על לימודי התואר השני שלה בטכניון (אותו סיימה בהצטיינות, אגב).

      כמי שעובדת כמעצבת גרפית בספארי, למדה פסיכולוגיה, גיאוגרפיה, עיצוב תעשייתי ואמנות, לא מפתיע לגלות שגם האמנות שלה מלאה באלמנטים מאינספור תחומי חיים. בתיאטרון תמונע היא הפכה את רצפת המסדרון לרציף מוצף בנורות ביתיות ופתחי מכבסה חשוכים. על הקיר שממול הציבה שרטוט הדרכה לבניית רפסודה. בתערוכת היחיד שלה במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, במסגרת פרס אמן צעיר ע"ש עודד מסר, הציבה אוהל קרקס עשוי מהדקים משרדיים.

      היא מציינת שמבחינתה, דרך היצירה שלה לא מוגדרת ומגיעה לידי מימוש במגוון מדיה ואפשרויות. "לפעמים הרעיון נובט בשלמותו ולפעמים אני נאבקת זמן מה עד שמשהו מבשיל. הספארי הוא גם מחולל השראה לא קטן. לפעמים מספיק סיבוב קצר בשבילי הגן או מאחורי הקלעים כדי שהגלגלים ינועו או כדי שאמצא איזה אובייקט מסקרן".

      הגלגלים מלווים אותה גם לתערוכה הקבוצתית "ספין", בה היא חוברת לאמני מיצב/מיצג נוספים שמנסים יחד לבחון את מושג ההשתנות. הפעם היא בודקת את הפוטנציאל שטמון בתנועה דרך מיצב פיסולי, המורכב מגלגל משאית ישן וגדול שמתוכו בולט מוט מתכת בעל ידית אחיזה. הרעיון שעומד מאחורי ההצבה הוא תנועה שאינה מגיעה לסופה, מהסוג שאינו מצליח לנוע, אך מעורר חשיבה על מהות התנועה בסובבים אותו. הגלגל נותר דומם על מקומו, נע ולא נע, "בין פונקציונליות לתנועה פואטית עקרה", לדבריה.

      ספין, גלריה החדר, 29.10, באצירת מילנה גיצין-אדירם ושחר מרקוס.