אנפנט טיל

בעולם הקולנוע, סרט חדש של האחים דארדן זה בערך כמו שיר חדש של ליאונרד כהן - ברור שזה הולך להיות כבד, מרגש ואיכותי. לרגל השקתו בישראל של "הילד", יצירתם החדשה, הגיעו האחים הבלגים לפסטיבל חיפה וניאותו להשתכן במלון דן פנורמה ולהשקיף על המפרץ בין ראיון עיתונאי אחד למשנהו.

ז'אן פייר ולוק דארדן שוחים באזורים הנחשבים של הקולנוע האירופי כבר כמה שנים טובות, ו"הילד" הביא להם שוב, בפסטיבל קאן האחרון, את פרס דקל הזהב לסרט הטוב ביותר. אחרי "רוזטה", "הבן", "השבועה" וסרטים נוספים העוסקים במעמד הפועלים ומאבקו לחיים טובים יותר, מוכיחים הדרדנים שכל מה שצריך בעצם, זה סיפור אמיתי וטוב.

"הילד" הוא סיפורו של ברונו (ג'רמי ריינר), גברבר צעיר שמוליד תינוק לנערתו סוניה (דבורה פרנסואז). לשניהם אין כסף או עבודה, ובשלב מסוים מחליט ברונו, על דעת עצמו, למכור את תינוקו הקטן לאימוץ תמורת כסף. מכאן מתגלגל הסיפור הקטן והכואב ולוקח את ברונו ואת הצופים למסע בעקבות כמה גרושים, דרך גניבות קטנות וגדולות ועד לסוף המרגש. מסע ההתבגרות של ברונו הוא מאבק בגורל ידוע מראש, אבל פיתולי העלילה והדרך בה בחרו הדרדנים לספר את הסיפור, משאירים את הצופה צמוד לכיסא ולדמותו של הגיבור. אחת הבחירות המשמעותיות שעשו הבמאים-תסריטאים היא ההחלטה שלא לשלב מוזיקה בסרט כלל. מכתוביות הפתיחה ועד לרולר הסיום, שום צליל מוזיקלי לא מחלחל אל עולם הסרט מבחוץ. בראיון עיתונאי אמר לוק דארדן כי הם מעולם לא לקחו החלטה שלא להכניס מוזיקה, אלא שבסופו של דבר חשו שכל צליל יפגע בסיפור של הסרט, ועל כן השאירו אותו נקי.

הריאליזם הקולנועי של האחים דארדן לא מגיע כדי לעשות מניפולציה על הצופה. כמו סרטיהם של יוצרים ריאליסטיים אחרים כמו מייק לי וקן לואץ', "הילד" מביא אל המסך סיפור עצוב ופשוט, מבלי ללחוץ לחיצות מיותרות על בלוטות הרגש. הצילום והעריכה יוצרים מתח במקומות הנכונים, ומיקומי המצלמה מדויקים בכל סצנה. הדרדנים יודעים את העבודה. למרות שאת עבודתם הם מבצעים ללא מה שנקרא "שוטינג סקריפט", ניכר שבכל שוט הושקעה מחשבה רבה. כך למשל, בסצנה בה מגיע ברונו לבית ספר וקורא לאחד הילדים. בשעה שברונו מחכה לילד ליד הגדר המצלמה אינה משה ממנו, למרות שהחיפוש אחר הילד בחצר בית הספר הוא תוכן הסצנה.

ג'רמי ריינר, השחקן המגלם את ברונו, כבר הספיק לככב אצל הדרדנים ב"השבועה", סרטם מ-1996. הוא היה אז בן 14. בהמשך הקריירה שיחק גם אצל פרנסואה אוזון וברטראן בונלו, וב"הילד" חזר לשתף פעולה עם צמד הבמאים הבלגים. גם אוליבייה גורמה ("הבן") חזר אל זרועות הדרדנים כדי לשחק תפקיד קטנטן של שוטר.

בסופו של דבר, האצבע המאשימה של האחים דארדן מופנית אל החברה - ברונו שחונך לתאוות בצע ורדיפת ממון יוצא אל החיים כדי להשיג עוד ועוד כסף. סיפורו של ברונו הוא מסע התבגרות מילד לאיש, כשחרב של נטל כלכלי וחוסר יכולת ותקווה להתפרנס מכתיבים את המהלכים העיקריים וגם את התוצאות. האחים דארדן לקחו על עצמם להיות קולה של שכבה חברתית-כלכלית נחשלת, קולם של הפועלים והמובטלים. כמו יוצרים גדולים אחרים, מצליחים האחים ללכוד את סיפור העוני ולהביא אותו כבידור לעולם השבע.