האמת? קצת עצוב שטלעד עוזבת את חיינו. בלי ציניות ובלי שטויות, היו ימים שבהם ערוץ 2 וטלעד היוו את האופציה השפויה, הנועזת והמתוחכמת לטלוויזיה בארץ. טלוויזיה היא תמיד עניין של טעם, ויש מי שיגיד ש"הקומדי סטור" הייתה עלבון לאינטליגנציה לא פחות מ"היכל התרבות", אבל הזיכרונות המתוקים של "פלורנטין", "לילה גוב", "החמישייה הקאמרית", "ברונו" הגאוני ואפילו "החרצופים" מעוררים יותר מכיסופים לטלוויזיה טובה יותר. הם גם השתוקקות לימים שבהם היינו תמימים יותר, מנוסים פחות, משופשפים פחות. לימים שקיומה של טלעד, עם הפרומואים המגוחכים, התוכניות האוויליות, הגרפיקה הניסיונית והתנין עם השיניים הנשלפות, היה כל מה שדרשנו בערב. השידורים של טלעד לפני 12 שנים הם הנוסטלגיה של הדור שלנו, שיוזכרו בוודאי ב"איפה היינו ומה עשינו 2". אנחנו אוהבים את זה לא כי זה היה יותר טוב (למרות שזה כן היה), אלא בגלל שזה מזכיר לנו שפעם היה לנו יותר שיער, פחות קמטים וגם החגורה לחצה פחות במותניים.
נשמע סכריני? נכון. זה באמת כך. ובסימן דבש ניגר וסוכר עמדה "מסיבת הסיום", שחתמה את שידורי טלעד כזכיינית ערוץ 2 בהנחייתו של גידי גוב. זו הייתה תוכנית של העלאת זיכרונות, פמיליארית יתר על המידה, כמעט חובבנית, בטח שלא מקצועית. שני הנושאים העיקריים עליהם שוחח גידי גוב עם מרואייניו היו השתפכות על המשפחתיות של טלעד, והילדים שנולדו לכוכבי הזכיינית במהלך השנים. את שאר הזמן מילאו בעיקר ירידות ידידותיות של גוב על טלעד. אבל מי יכול לדרוש יושרה טלוויזיונית מאילו שמכבים את האור ונועלים את הדלתות? התוכנית הזו לא הייתה בשבילי או בשבילכם, זו הייתה תוכנית בשביל גידי גוב והחברים שלו מטלעד, על מנת שיוכלו לשבת פעם אחרונה, כולם ביחד מול המצלמות, ולקשקש.
יותר מתוכנית המשודרת בערוץ השידור המרכזי, זה נראה כמו ערב פרידה ממפקד בסיס, או כמו מסיבת סיום בבית ספר, שבמקרה נכחו בה מצלמות. זה נתן תירוץ מצוין לגידי גוב לשכוח את השורות שלו, לא לסיים משפטים, לשאול מרואיין אחד שאלות של מרואיין אחר ועוד כהנה וכהנה פאשלות מחפירות. כל סטנדרט מינימלי של תוכנית אירוח שמכבדת את עצמה נזנח אתמול לטובת הסחבקיות, השטותיניקיות וההומור העצמי. מצד שני, אנו פשוטי העם צריכים להגיד תודה שבכלל היו מצלמות בפגישת המחזור המיוחסת הזו. הרי מחר ממילא אין יותר את מי להאשים.
יום גיוס עובדים
נשאלת השאלה, מה אפשר את שביעות הרצון הזו ואת היכולת המקסימה באמת של טלעד לצחוק על עצמה? כנראה שזה בגלל שכל המשתתפים בתוכנית לא ממש סובלים מהעובדה שטלעד יורדת מלוח השידורים. נכון שקובי מידן עטה פרצוף מלא חשיבות כשתהה על גורל הטלוויזיה האיכותית בישראל בעולם בלי טלעד, ונכון שדב גילהר זעם בקול על הרגולטור שמכתיב תנאים לעם ישראל, אבל כולם יודעים שמחר בבוקר (אם לא שלשום בערב) כל הטאלנטים של טלעד ימצאו את דרכם אל הזכייניות האחרות, אל ערוץ 10 במקרי הסעד החמורים, אל הלוויין או אל הכבלים. מעניין מה היה קורה לו היו מראיינים את התאורנים, עוזרי ההפקה, הגרפיקאים ושאר המובטלים של מחר. נכון, הייתה יוצאת תוכנית מורבידית ומבאסת, אבל עם טיפה קשר לאנשים שעשו את טלעד, ועם קצת פחות אליטיזם אסקפיסטי.
למרות הכל, חייבים להודות שגידי גוב הוא הבחירה הנכונה להנחות ערב שכזה, והרי זה בדיוק הערב שטלעד ציפתה לו. האורחים היו נחמדים ושנונים במידה, גוב היה מצחיק לפרקים, ומה שעבד על המרואיינים עבד גם עלינו: היה משעשע לראות את התסרוקות המשונות שהתנוססו על קודקודיהם של דיין, ארליך ולוי, היה היסטרי לראות את פרצופה האדום של יב"ז (שהייתה חביבה וחיננית, באופן מפתיע) אחרי סצנת "רמת אביב ג'" ההכרחית. ואכן, נדמה שההחלטה להוריד דווקא את טלעד היא שרירותית, ללא כל סיבות מוצקות, כפי שציינו בסוף המשדר (והראיה לכך היא ההסתערות של הזכייניות האחרות על התוכניות המוצלחות של טלעד, משל היו עדר צבועים המסתערים על פגר). בסך הכל השידור היה יכול להיות מביך הרבה יותר, ונדמה לי שזוהי מחמאה גדולה היום בטלוויזיה. ועכשיו, תקראו שוב רק את הפסקה הראשונה.