שמיניות באוויר

את החדשות על סגירתה האפשרית של תחנת הרדיו FM88 קיבלתי עם תחושת מחנק קשה בגרון. תרבות המוזיקה הישראלית נמצאת גם ככה בקאנט. כל זמר שאינו נצבע בפנסי התאורה הזוהרים של ערוץ 2 יודע, שאין לו סיכוי להגיע לקהל מסיבי בכל הארץ. עשרות המוזיקאים המצוינים שמנסים להתברג אל הפלייליסטים השונים (וגלגל"צ היא מזמן לא היחידה שמונהגת בה השיטה) תולים תקוותיהם בערוץ 24, אבל לא לכולם יש תקציב לעשות קליפים, ומניסיון, קליפ זה עניין יקר אחו שרמוטה. הסיכוי הכי גדול של מוזיקאים להפוך למוכרים, אפילו לזמן קצר, הוא להתחרות. "כוכב נולד" הפכה את עולם המוזיקה הישראלית לאצטדיון גלדיאטורים בזעיר אנפין. יש לתת קרב, להביס את היריב, רק החזק הוא השורד. כשתנסו לספור את כמות כוכבי הפופ החזקים בארץ, תתפלאו לגלות עד כמה הרשימה מצומצמת. מה זה אומר על כמות החלשים? החלשים הם המונים.

במציאות הזאת, FM88 היא לא רק תחנת רדיו משובחת, היא גם אי המבטחים הנדיר אליו כל אותם מוזיקאים יכולים לברוח, ואתם, כל מי שמאס בתדמיות הפופ הפלסטיות, שרוב ערוצי המדיה הישראלים משדרים לו.

נכון שהתחנה משדרת בשעות היום מוזיקה אלטרנטיבית רכה (מטורין ברייקס לכיוון האחרון של בלונד רדהד, Elbow דרך החדש של דאוס), אבל גדולתה האמיתית בעיני היא הבית שהיא נותנת לג’ז, בלוז ובעיקר למוזיקאים ישראלים, ששייכים דווקא לצדדים המיינסטרימיים של המפה. זה לא סתם שאנשים כמו אהוד בנאי, ריקי גל ויזהר אשדות כבר נרתמו למאבק להצלת התחנה. כי דווקא הם, אלה שבערוצים הפופולריים נשארו רק עם הלהיטים הישנים ביד, יודעים שב-88 גם תקליטיהם החדשים יזכו לחשיפה נרחבת. הם יודעים ששירי התקליט, ולא רק הסינגלים, ינוגנו לאורך שעות היממה. ובנוסף, גם שיריהם הישנים, אלה שעוד לא הפכו לקנון לאומי, ינוגנו שם. ומה עם 16 שעות הג’ז והבלוז השבועיות של התחנה? והרי עד שלא תצוץ התוכנית "ג’זיסט נולד" (צביקה הדר אני מזהיר אותך, הסטארט-אפ הזה הוא שלי) ימשיכו להתייחס להמוני האוהבים של הז'אנר כאילו הם לא קיימים.

התחנה זוכה לממוצע האזנה שנע בין 5 ל-8 אחוזי רייטינג, בשיא. נכון, זה לא הרייטינג הגבוה בתולדות המדינה. אבל גם המיעוט הזה הוא חתיכה ניכרת מהעם הזה, ואם יסגרו לו את 88 אין לו לאן ללכת. ושוב, אני לא מדבר על אוהבי האלטרנטיבה, שבלאו הכי מוצאים פתרונות אחרים כמו אייפוד או FM106, אלא דווקא על מי שרוצה לשמוע את האלבום החדש של סטיבי וונדר. אני מדבר על מי שרוצה לשמוע את לד זפלין ולא את "סטרוויי טו הבן". אני מדבר על עשרות אמנים מקומיים, מאינפקציה ועד ערן רייס, שמצד אחד לא משודרים בגלגל"צ בשעות היום, ומצד שני אינם שייכים למגדר ה"אלטרנטיבי". אלה נופלים בין הכיסאות ואין שום סיבה שלא ישתייכו למעגל המורחב של המיינסטרים. FM88 מספקת להם בית, ובשעות הכי לא אזוטריות של היום. זוהי בעצם גל"צ של האייטיז, גם אם ללא רוח השטות ועם איזשהו סבר פנים קול ישראלי חמור.

גל אפלרויט, אחד מאנשי הרדיו המעולים במזרח התיכון, ואחד מעמודי התווך של התחנה, ביחד עם טל השילוני, בועז כהן, מיכל דוקרסקי, רוני וורטהיימר וכל השאר מספקים שעות מגוונות, שמשלבות בצורה מעודנת וחכמה בין הזרם המרכזי לשוליים, בין יוצרים מקומיים כמו הדרה לוין ארדי ומלכה שפיגל לקאונטרי, מוזיקת עולם, מוזיקה צרפתית ישנה ורוק סיקסטיז. בין טעם אישי לבין הדברים שפשוט חשוב לשדר, ותמיד בצורה אזינה ומפנקת.

עברו על התחנה הזו תקופות שונות ומשונות, מהקמתה לפני עשור כתחנת ג’ז, דרך הפיכתה ל"קול הדרך לעסקים" המבולבלת ועד לימינו אנו. נכון, אנחנו לא מדברים על המקום הכי מגובש ונהיר ולתחנה הזו יש עוד הרבה לאן להתפתח, אם רק יעזרו לה. כרגע התקציב שלה עומד על מיליון שקלים לשנת 2006. אנשי FM88, אם זה עוד לא הובן, עובדים בעלויות אפס. הם משדרים מאהבה, ומספקים בית חם לכל אותה מוזיקה בה בחרו לתמוך. לא להם, ובטח לא לנו מגיע שיסגרו אותה. למען הסר כל ספק, את הדברים האלה אני כותב כשדרן גלגל"צ. אין לי כל אינטרס אישי קלוש ב-FM88, אבל כמישהו שראה יותר מידי פעמים את התרבות הישראלית טובעת מבלי שימשו אותה מהמים, אני קורא לכם להצטרף למאבק להצלת התחנה. שמעו אותה בקולי קולות, כתבו מכתבים לח"כים, אתם יודעים מה, אפילו תפציצו כאן בתגובות, למען כולם יראו. זה עשוי לעזור.