הפנים לייצוא: גרסת הקפוצ'ינו

אם לשפוט לפי הריליס האחרון של BNE, טרנסאווים קולטים לאט. הלייבל, שמתרכז בדרך כלל בפול-און מגזרת אינפקטד מאשרום, שיחרר החודש אלבום צ'יל-אאוט ל-BWicked הישראלי, שמזכיר פליט ממנהרת הזמן. אפילו שם האלבום ("Chill Da Funk Out") נשמע כמו פרודיה על תקליטי צ'יל מסוף האלף הקודם. המוזיקה לא מפגרת הרבה אחרי, ונשמעת, אמ, טוב, כמו טרנסאווי שעושה אלבום צ'יל, שזה אומר יותר סולואים שמושפעים מדייוויד גילמור מאשר סמפולים שמושפעים מדי-ג'יי שאדוו.

שלא תבינו לא נכון, הקונספט אולי לא מקורי, אבל המוזיקה טעימה. BWicked (הוא ברטין כץ) רוקח בנינוחות את ההשפעות הצפויות עם כמה פחות – דאב, טריפ הופ, קצת סימפולים ווקאליים (שמשום מה לא תמיד נשמעים בקצב), ראסטאפארי או שניים, פאנק, שלל צפצופי טראנס, ואפילו כמה בונגואים וטאבלות. הערבוב בין האסכולות יצר למשל את "Truly Remarkable", שמצליח עם מקצב ביג-ביט, סימפול של אר-אי-אם, ווקאלז מז'אנרים שונים, גיטרות ושכבות של אפקטים. ההפקה יפה ואסתטית, ולרגעים בודדים אפילו מרגשת (ע"ע "Soft Harmonics"). לא אלבום מסעיר, ומיועד למי שלא מחפש סערות בצ'יל-אאוט שלו.

בי-וויקד, "Chill Da Funk Out" (בי.אן.אי)

אחד הקטעים של בי-וויקד מופיע גם ב-"Dimensions", האוסף החדש יחסית של BNE. האלבום הוא השלישי בסדרת "Life Is", בה אמני הלייבל מוזמנים להוציא את ה-BPM להפסקת צהריים ולנגן ליושבים. פה כבר אפשר למצוא קצת יותר גיוון וחדשנות מוזיקלית. את האוסף פותחים ויולט ויז'ן, שגם בימי חול הם ציפור אחרת בלייבל, עם טרק שמתבסס על פסנתר ותיפוף עתיר מצילות, עד שמגיעה השירה הנשית הרכה שלוקחת אותו למסע חלומי. חבר ההרכב יונתן דגן, תחת השם ג'יי ויוז מפתיע עם קטע שמתחיל כמו טראנס, אבל בסוף האינטרו נכנס לסחרור בקצב הלא פופולרי של שלושה-רבעים.

רוב האמנים האחרים הולכים בדרכים ידועות יותר – אנג'ל טירז ובייסיק עם אלמנטיים הודיים, קוואנטום ואופוריה עם מקצבי דאב מתמרחים. חוסר האחידות בסגנונות וברמה קצת מפריעים בהאזנה רצופה לאלבום, אבל כשומר מסך, הדיסק עושה את העבודה.

אמנים שונים, "Life Is… Dimensions" (בי.אן.אי)

אוסף נוסף הוא האוסף השנתי של בית הספר למוזיקה, יצירה והפקה Muzik (לשעבר DJ), שמאגד עבודות של בוגרי בית הספר. אם הקודמים בסדרה היו כמעט לגמרי על טהרת המוזיקה האלקטרונית, אז החדש מגוון יותר ומכיל כמות נכבדת יותר של שירים ואלמנטים אקוסטיים. פאז הוא דוגמה מוצלחת לטרנד הזה – השיר שלו מערבב בין נגיעות של גיטרה אקוסטית וקור-רוח אלקטרוני בבית לבין אנרגיית רוק-אנ'-רול מסונתז בפזמון. מיד אחריו AnnXpected מביאה קטע אלקטרו קשוח ודוקר, עם מבטא גרמני והכל, שמתפתח לאנרגיות כמעט טראנסיות. צד ב' המטאפורי של האלבום נפתח בכמה קטעים שקטים יותר, ששיאם בקטע המרגש של אביגיל עמנואל, וחוזר לתת בראש עם המנון הסמים הקופצני והמצחיק של תומס פ. קרני.

אם ב-"Life Is" המגוון הסגנוני הוא נסלח בגלל השמירה על קו מוזיקלי מנחה, אז האוסף של מיוזיק מתקשה לעשות אותו דבר. התוצאה – סלט שבו כמעט בכל רצף של שלושה קטעים עוברים ארבעה סגנונות – הופכת את הדיסק לסמפלר טוב שמדגים את היכולת המרשימה אליה הגיעו בוגרי הבית ספר, אבל אלבום בעייתי להאזנה רצופה.

אמנים שונים, "Muzik - Selected Works Vol. 04" (מיוזיק)

האוסף האחרון להיום הוא של הלייבל החדש DJCompany.co.il. הלייבל, שבניגוד לציפיות אין לו אתר אינטרנט בכתובת הנ"ל, שם לעצמו כמטרה להפיץ בארץ ובעולם יוצרי האוס ואלקטרו ישראליים. אחד המוכרים בין האמנים האלמוניים יחסית הוא DJ H, שסובב די הרבה תקליטים בשנים האחרונות, בעיקר בווקס ובקפה ברזילי, עם שני קטעי אלקטרו-האוס טעימים ומקפיצים. אותו H הוא גם חצי הצמד ג'יימס בלונד אקספיריינס, שתרם לאלבום קטע אלקטרו-קלאש אנרגטי אך רגיל. יותם אבני, שמספק את הפתיחה והסיום של האוסף, הוא היחיד שממש מגלה נטייה הצידה מהמסלולים המוזיקליים הידועים, רק חבל שהוא לא ממצה אותה. הקטע החותם שלו, למשל, כולל כמה סימפולים ביזאריים מאסכולת פריפיוז 73, אבל נופל לקלישאה בדמות קטע קריאה של פרויד. שאר המשתתפים באוסף לא הצליחו להרשים אותי עם יותר מאשר כוונות טובות.

אמנים שונים, "DJCompany.co.il Vol. 1" (די-ג'יי קומפני)