אבל עני תמיד נשאר עני

בסיום תוכניתו של יאיר לפיד, על רקע קולה הצווחני של רותם אבוהב (מישהו מתגעגע לעדי אשכנזי?) ריצדה הכתובית המבשרת כי מיד תחל "שקופים - סדרה אמיתית על חלומות של ישראלים". אם לא הייתי יודעת שהסדרה עוסקת בעוני, הייתי מיד מצוותת לעצמי שמיכת כרבולית ושוקו חם ומצפה להמשך הראיון עם יב"ז וגי"ז הנאהבים. אבל שום זוהר לא היה שם, ומנגד, גם לא אנשים המפשפשים בפחי הזבל. רק מאחורי הקלעים, אלו האמיתיים, של "עשיר נולד". יודעים מה, לא נרחיק לכת – "עובד נולד".

"שקופים", תוכנית הדוקומנטרי החדשה של רון כחלילי, מבקשת להציג ב-4 פרקים את בעיית העוני בישראל של 2005. כותרת המשנה היומרנית של התוכנית – "יוצאים מהעוני", מתאימה יותר לפרויקט של חיים הכט, יוצאת מנקודת הנחה כאילו תוכנית טלוויזיה חייבת לשנות את המציאות ולא רק לתעד אותה, עד כמה שניתן, אבל ניחא. כחלילי בהחלט שם כאן את האצבע על אחת המורסות הכואבות והמודחקות של הבעיה - העניים לבד. לא לבד-ביחד, אלא לבד-לבד, כל אחד לעצמו. הם לבד כי המציאות המודרנית מכתיבה את הנוהג "אדם לאדם זאב" ובעיקר כי מדינת ישראל, כמוסד, איננה רואה עצמה אחראית לגורל אזרחיה.

הפרק, שמתחיל בביקור בלשכת התעסוקה (עוד שם יומרני), מתרחק משם מהר מאוד אל מחוזות שהבדידות והניכור הוא מוטיב מרכזי בהם. כשליזי פחימה, קופאית צעירה בסופרמרקט, תולה תקוות בתחרות "הזמיר של השרון", אפילו המשפחה שלה סקפטית - אביה, נרקומן בגמילה, תמיד נעלם ואמא שלה לא ממש בונה על זה שהיא תהיה המאיה בוסקילה הבאה. לצידו של נדב קידר, שמנסה לצאת מהגטו באמצעות הכדורגל, עומדת דווקא משפחה תומכת, אבל מאין יבוא עזרו? רק מזריזות הרגליים שלו. לכוכב בר, המבוגרת מביניהם, יש חלומות כבר הרבה יותר צנועים – להתקיים מעסק עצמאי לפדיקור. הבנק אומנם מעניק לה הלוואה של 3,000 שקל (אולי נוכחות המצלמות עזרה) אבל הילדים לא מפרגנים, בלשון המעטה. גם לקוחות לא.

בתפישתם של ליזי, כוכב ונדב, כל אירוע יכול להזניק אותם קדימה, גם אם זו תחרות שירה בהנחיית ניסים גרמה. אבל בתכל'ס, מה זה קדימה? נניח מעשירון שלישי לעשירון רביעי, ממינוס של 30 אלף שקל למינוס של 20 אלף שקל. איפה הם ואיפה נינט טייב. זוהי הכרוניקה של עוני ידוע מראש - כוכב סגרה את העסק וחתכה לאילת, ליזי עדיין מתקתקת ברבע שעה בסופר סך מוצרים הגבוה ממשכורתה היומית הכוללת ורק נדב התקבל לנבחרת ישראל לנוער.

בין כל הקלישאות, כחלילי מצליח להראות בתמונות פשוטות איך העוני טווה סביב גיבורינו את קורי הבדידות והייאוש וכיצד הוא עלול להותיר את החלשים וחסרי המזל כגלמים אילמים שכבר לא מבקשים דבר מלבד עבודה כלשהי להיאחז בה. כחלק ממנטרת שוויון ההזדמנויות המפוברקת, אפשר לבוא ולזרוק סיסמאות על כך שגורלם של החלשים מצוי בידם וכו', אבל לתת ל"שקופים" להיות שקופה גם כן הוא להוסיף חטא על פשע.