"אמא מחליפה" שעלתה אמש בערוץ 2 היא תעודה בזעיר אנפין. קצת מרגש, קצת מצחיק, קצת דרמטי, וקצת מוסר השכל, מהכל קצת, מהכל ולא כלום. יחד עם זאת, בקשת עשו עבודה יפה והרעיון הבריטי להחליף אמהות כדי לבדוק מחדש את התא המשפחתי ולספק את היצר המציצני שלנו, עובר. אלא שיצר המציצנות הישראלי גדול יותר מהמנה דלת הקלוריות שיש להפקת "אמא מחליפה" להציע. הצופה המציצן, כלומר כולנו, נשאר ותאוותו בידו, רעב, בקריז נרקוטי לעוד. פרק הפתיחה של הסדרה סיפק רק מתאבן דל - דווקא הפרק הבא נראה מסקרן, אז יתכן שבהמשך נקבל הצצות גדושות ויתר, מלאות יותר ומשביעות.
שמונה ימים בשביל פרויקט כזה, זה לא מספיק. המקבילה האמריקאית אורכת כחודש, וככזו היא מניבה רגעים ודרמות גדולים יותר. האם עדיין ניתן בשמונה ימים להגיע לתוצאות מעניינות לדרמה דוקומנטרית? אני בספק, כך שבמגבלות אלו שקשת נטלה על עצמה, אני מניח שהתוצאה הדלה היא המיטב. בשמונה ימים מאוד לא פשוט לתעד סיטואציות, שמעידות ללא הסברים נוספים על מצב נפשי, על יחסים ועל מפגשים מעניינים בין תאים משפחתיים שונים, כמו בסדרה האמריקאית. אין פלא שהעורך נאלץ להכניס מלל רב של הדמויות כדי לתאר את המצב, מקום בו המצלמה נכשלה מלקלוט לבדה.
זוהי הבעיה העיקרית של "אמא מחליפה" - רוב הקטעים המשמעותיים והמעניינים קורים במונולוגים מול המצלמה של האמהות המתחלפות. אין בעצם צורך בכל שאר הצילומים שלהן בבתים הזרים. משיחה מדובבת עם כל אחת מהן ניתן היה להשיג את אותו הדבר, אז בשביל מה ההחלפה? כך זהבה אם לשישה, במונולוג קורע לב על כמה שחסר לה יחס חם ומעריך מצד בעלה השוביניסט, ואורית במונולוג קורע לב על כמה בעלה של זהבה שוביניסט. פרק שלם על בעלה של זהבה השוביניסט. פרק שלם, בו צילומי השטח מיותרים. אפשר היה להסתפק במונולוגים של הנשים מול המצלמה, להוסיף את אלו של בעלה של זהבה, ולסיים בשיחה עם זיווית אברמסון כסיומת לטיפול זוגי.
אשליית השינוי ביחסים בין האם ובני ביתה וקבלת מנהגים חדשים לשיפור כבר לא עובדת על צופה מנוסה. ברור לכל, שיחסי האהבהבים בין זהבה ובעלה היא אפיזודה לעיני המצלמה בלבד ויחסיהם ישובו למתכונתם הרגילה, ברגע שמנותקות המצלמות מהחשמל. העונג המציצני היחידי שניתן לקבל, אם כך, הוא הצצה חטופה אל משקי בית שונים בישראל ולראות באופן שטחי בלבד אורחות חיים, ואת זה יש לנו כבר בעמוד האחרון של מוסף "הארץ" בכל סוף שבוע.
הכוונות טובות, הפורמט כבר הוכח כאפקטיבי בעבר, אבל כדי להגיע לתוצאות מיטביות צריך להשקיע יותר. "אמא מחליפה" היא הפקת דוקו-ריאליטי שדורשת יותר הכנה והרבה יותר ימי צילום. קיצורי דרך פשוט פוגעים באיכות התוצאה. חבל שהפקה שכזו תצטרף אל רשימת הפורמטים תוצרת חוץ שבעיבוד הישראלי שלהם נופלים מן המקור. לא חסרות לנו כאן הפקות נחמדות ובינוניות, נקווה שבהמשך העונה "אמא מחליפה" תתרומם מעליהן.
אמא, אני לא רוצה להיגמל
יואב הר עוז
10.11.2005 / 9:41