קנאת פינלנד

בהתחשב במבול התגובות הפוזיטיביות המתמשך מצד העולם המערבי, אפשר היה להניח שהכותרים היוצאים מהלייבל הפיני המוביל פונל ייהפכו לנוסחתיים וישוכפלו לאלתר. כמה משמח לגלות שלא כך קרה. לראיה, רק סיימנו להתרפק על אלבומה של הזמרת איסלג'ה, וכבר אנו שבים לטריטוריה הפינית ושולים ממנה בלי מאמץ עוד פנינה: אלבומו המעורר של ההרכב Paavoharju, שמבהיר שהקהילה המוזיקלית השוקקת הזאת עדיין רעבה.

Paavoharju, שחבריו הם בני העיר סבונלינה שבמזרח פינלנד, הם פרק מרענן ובלתי צפוי בדברי הימים של המוזיקה הפינית העכשווית. בניגוד לרוב ההרכבים הפועלים כיום תחת מטריית הפולק-פסיכדליה החופשית, הם נוטים להתרחק מן האימפרוביזציות השבטיות הרוקעות המזוהות עם הקהילה, ותחת זאת לכתוב שירים מן המניין: פופ מתקתק עם טוויסט לא ברור ומוזיקת עמים עם עיטורים אלקטרוניים.

שלא תבינו לא נכון. Paavoharju אינם פופיסטים משופצרים בסטנדרטים אמריקאיים או מרכז אירופיים. הם נשמעים כאלה רק על רקע סביבתם המוזיקלית הפרועה. גם הם נהנים להניח על לחניהם טלאים צליליים חריגים, גם הם נוהגים לטלטל בעוז את הקומפוזיציות, אך קסמם נובע מכך שהם עושים זאת כאשר הם ניצבים על קרקע מוצקה, שאותה הם עוזבים רק בשלב מאוחר בהרבה מן הנהוג בסצינה - בשלב שהמאזין כבר נעתר בו להרפתקה הצלילית.

יש משהו טרי מאוד בצליל של Paavoharju, שאינם מתמכרים להנאה שבסשנים פרועים של הקלטה, אלא מקפידים לבחון ולסנן כל מה שהצטבר על הטייפ. יש משהו חי ויפה באופן שבו ההרכב שורך הקלטות שטח קודרות, שיירים עמומים של שידורי רדיו וסטטיקה מצויה בגיטרות היפיות צלולות, קלידים נאיביים וקולות נשיים כנסייתיים ומוארים, ועושה זאת באופן ספוג רגש וחסר יומרה.

לא מעט חלודה, אמוציות וספיריטואליות יש בשיוט המוזיקלי הססגוני הזה, אך באופן מפתיע הוא אינו מותיר בך תחושה של מתיקות מוגזמת, אלא של סהרוריות קשה ללפיתה. חברי ההרכב מצליחים לפעול ממקום של חוסר מודעות לכאורה לעולם החומרי, ולהפוך את אלבום הבכורה שלהם לחוויה רפאית-ערפילית שגורמת לסחרור מהזן הממכר (מעט כמו הסרטים החולמניים של ואן קר ואי).

מדובר ביצירה כה חמקמקה, עד כי רגע נדמה לך שאתה מאזין לקטע הנושא מתוך סרט בוליוודי מלוקק, ושנייה לאחר מכן אתה מתוודע לרצועה הנשמעת כמו קטע ארכיוני מטופל היטב מבית-היוצר של הקוקטו טווינז. גם כאשר ציידי הצלילים הללו מפלרטטים עם מנגינות מימי-הביניים ולחנים שנשלפו עמוק מן האדמה, הם מטביעים אותם ביצריות מופגנת בביצות חשמליות, ומכתרים במקצבי מכונות תופים ובלופים שבורים ומזמזמים.

חוסר היכולת של המאזין לצפות את המהלכים המוזיקליים של ההרכב ולאלף את היצירה לצורכי שנטיפי יעילים הופכת את "Yha Hamaraa" למשמעותי ומאתגר גם במפגשים חוזרים. כמה הזוי, ככה מרתק.

Paavoharju
"Yha Hamaraa"
(יבוא, Fonal)