ח"כ שאול יהלום מרגיש מקופח מאוד בגזרת תוכניות הבידור, גורסת הדיאגנוזה שלי. מאז לכתה של "רק בישראל" כבר אין מי שיקדיש לו צומי ויעמוד על הדמיון בינו לבין כדור פרווה שמנמן ומנומנם (לא הכי מכובד, כן, אבל לפחות זה החזיק אותו איכשהו בתודעה), וכעת הוא מנסה להתקמבק בתירוץ הנהגת מאבק על שידורה של "ארץ נהדרת" בימי חול, למען יוכל ליהנות ממנה גם ציבור חובשי הכיפות. הוא פנה לאבי ניר בנושא, יש גם עצומה שרצה באינטרנט, והכל (כנראה, לתומי פשוט סברתי שיש לו דברים חשובים יותר לעשות) על מנת להשיג לעצמו בעקיפין חיקוי או אזכור בתוכנית עצמה.
כולי תקווה שלפחות את זה הוא ירוויח מכל הסיפור, כי בינתיים אפשר לשמוע את הביצה השמאלית של אבי ניר מביעה עניין אין קץ בבקשה שלו. חוץ מזה, ראבק, אפילו מאותגרת טכנולוגיה כמוני יכולה לעלות על ההברקה המהממת של לתכנת וידאו מראש לפני כניסת השבת. אמרו לי שגם בזה מעורבות בעיות הלכתיות, אגב, ועל זה אני אומרת, אם הקב"ה כבר בודק בציציות של מכשירי וידאו, אולי הוא יכול להסביר לי למה הכפתור של הריוויינד אצלי לא עובד ולחסוך לי טכנאי? ואם הציבור הדתי כבר מקפיד בעניינים שכאלה, למה שירצה בכלל לצפות בארץ נהדרת? התוכנית הזאת מלאה תועבות. גברים בבגדי נשים, הרבה לשון הרע, סאטירה על מתנחלים, לא מספיק? אני, אם היתה בי מספיק אהבת השם בכמות של הציפורן הקטנה שברגל, כבר מזמן הייתי מזפזפת לחוצה ישראל עם דב אלבוים או משהו. אם זה עדיין מפריע להם, המלצתי החמה היא פשוט להתאגד ולהחרים לאלתר את התוכנית, מה שאמור להיות ממש קל ונוח בשבילם לאור הנסיבות. איזה שוס! יא אללה, איך אני מתבזבזת בשיננות, אני צריכה ללכת ללמוד ייעוץ.
סימנים של חולשה
מה שיותר מטריד אותי מ"הסיבה החדשה לפילוג בעם" (פחח), זה האם ארץ נהדרת באמת מצדיקה ניסוח עצומה שכזו, והאם ההייפ סביבה לא יצא כבר מכל פרופורציה אפשרית. זה לא שהם לא מצחיקים, חס ושלום, רק תהיתי אם יש פה עוד צופים כמוני שמסמנים לעצמם בראש יותר מדי פעמים עוד מהעונה השניה "סעמק, זה היה קטע די חלש" וזה מאכזב אותם בטירוף, כי הם מכורים כבדים וצריכים פאנצ' משסע מעיים כל שלוש שניות.
ובכן, רציתי להגיד משהו על תחילת העונה השלישית, על כך שהתוכנית מתחילה (על אף הניסיונות הברורים להימנע מכך), לגלות סימני שובע ויבשושיות טבעיים, רמת כתיבה לא אחידה ושחיקה קלה בשטיקים ובעצבים של חלק משחקניה, אבל האמת שזה מיותר. כל ניסיון להעביר ביקורת קלה שבקלות על ארץ נהדרת, נכון לעכשיו לפחות, נדון מראש לכישלון. גם מפני שהכל מאהבה ומציפיות גדולות, כראוי למשהו שמאמינים בו, וגם כי לצופה הפשוט היא עדיין אי של קלאסה בים של באסה.
כשנדמה לנו שלעולם לא יעשו פה תוכניות בידור מקומיות שלא מתחננות שיקטלו אותן, ארץ נהדרת שוחטת הפרות היא בעצמה סוג של פרה קדושה שאין לגעת בה, מאחר שהיא מסמלת את הדרך הנכונה לעשייה טלוויזיונית ראויה, ועוד הטלוויזיה הכי לגיטימית שיש. אנשים שצוחקים בסתר מהיכל התרבות, למשל, תופסים את עצמם באמצע ואומרים "איכ, אני צחקתי עכשיו מהצ'אבי הזה ושלושת נערי רפול המשוקמים האלה מלוד? הכי פלאפל בשמן מכונות מהתחנה המרכזית". אבל ארץ נהדרת, טוב, זה אופרה אחרת לגמרי, ופתאום כולם נזכרים כמה זה מסובך להרים תוכנית בידור כל שבוע, כמה קל לקטרג וכמה קשה לשמור על רמה גבוהה ואחידה לאורך זמן. החיים לא פשוטים כתמיד שמצפים ממך ליותר, בסך הכל. אז מה רע? לא רע בכלל, וכדברי קיציס, נסתפק בדברים האלה. בכל יום בשבוע. בעיקר בשישי. בכיף, אפילו.