אישה נעלה נעלה נעלה

ב-1997 יצא "סודות אל.איי" אל האקרנים והעולם גילה את קרטיס הנסון, שהוציא אז תחת ידיו פילם נואר מצטיין שאפילו הביא לו את האוסקר על התסריט. הנסון מיד קיבל את התואר הממולכד "הבטחה", ומאז לא ממש הצליח לקיים ולמצב את עצמו כבמאי מבריק, למרות סרטים מוצלחים למדי ("נערי פלא", "8 מייל"). אלא שהנסון, שסרטיו עסקו עד כה הרבה בגבריות והתאפיינו באלמנטים קודרים משהו, חתום כעת על "בנעליה", הצ'יק-פליק שעשוי לרשת את "חופים" המיתולוגי. סרט בנות אולטימטיבי על כל הקיטש והפשטנות ההוליוודית המתבקשת.

קמרון דיאז וטוני קולט הן אחיות שאמנם חולקות די-אן-איי, אך שונות זו מזו לחלוטין. מגי (דיאז בהופעה ויזואלית בעייתית, שמציגה לראשונה את עור הפנים הבעייתי המפורסם) היא האחות הכוסית, קלת הדעת, שלא מצליחה להחזיק עבודה ועושה קולות של אהבלה משתרמטת. רוז (קולט) לעומתה, היא המחושבת, הרצינית, החכמה, המרופדת ובאופן כללי הפחות אטרקטיבית במושגים הוליוודים. השתיים אמנם לא חולקות תכונות אופי אך נהנות ממידת נעליים זהה. על אף העוינות והבוז שהן מפנות לכאורה זו כלפי חסרונותיה של השנייה, הרי שבעצם כל אחת היתה מעוניינת ביתרונות אחותה. היפה היתה רוצה להיות חכמה והרצינית, לשבור לבבות.

אירוע מכונן אחד גורם להן לפרק את החבילה בריב גדול, להתנתק אחת מהשנייה ועל הדרך לנסות דרך חיים שונה מזו שהתנסו בה עד כה. היינו, להיכנס לנעליה של האחות. רוז בוחנת את החיים מחוץ למשרד עורכי הדין בו היא עובדת ומגי לומדת מהי אחריות. בסופו של דבר, שתיהן מגלות שהן לא כל כך שונות אלא בעצם שני צדדים של אותו מטבע. כל זה מוצג בצורה הפשטנית ביותר, ללא כל סוג של סאבטקסט שיפרגן את הסרט בעוד רובד דרמטי כזה או אחר. ראבק, השם של הסרט כבר ממילא מסביר הכל. את התסריט אגב עיבדה סוזנה גראנט ("ארין ברוקוביץ'") לפי רב המכר של ג'ניפר ויינר. גראנט היא אחת הנשים החתומות על "שולחן לחמישה", סדרת הדמעות המשפחתית הזכורה לכל מתבגרי ערוץ הילדים.

"בנעליה" הוא בהחלט סרט חביב ליומית, בעיקר אם אתן בחורות. מדובר בסרט נוסחה בסיסי ומהנה שנותן פתרונות הוליוודיים קלים לכל בעיה ומתהדר בגרדרובת נעליים מרשימה. זה שקרטיס הנסון הוא שחתום על כל הגירל פאוואר הסטנדרטי הזה הופך את כל העניין למאכזב מאוד. מי שבכל זאת משדרגת את כל העניין היא שירלי מקלין המבריקה, שמפציעה בחציו השני של הסרט בתפקיד הסבתא הנעלמת של השתיים. מקליין מוכיחה פעם נוספת שדור הנפילים של הוליווד הקלאסית עדיין לוקח את כל נענועי התחת החינניים של קמרון דיאז, ונותנת הופעה כובשת ומקסימה, שאם יש צדק תזכה אותה במועמדות לאוסקר על תפקיד משנה.