העור בקצה המנהרה

"מלנומה אהובתי", מיני סדרה חדשה מבית היוצר אופק-מדמוני ("בת ים-ניו יורק", "המנגליסטים"), שהפרק השני שלה ישודר הערב (ג') בערוץ 2, היא הזדמנות נדירה לדמיין מה יכולה להיות טלוויזיה בישראל, אם באמת ייקחו על עצמן הזכייניות להביא תרבות למסך ולתווך בין יוצרי קולנוע ישראלים לבין הצופים וישקיעו פחות בתוכניות מהסוג שפרסומות כבר לא נראות רע לידן.

"מלנומה אהובתי" מביא את סיפורו האמיתי של השחקן יגאל עדיקא, ואת התמודדותו עם מות אשתו הצעירה ממחלת הסרטן. גדולתה של "מלנומה אהובתי" בכך שתוכנו הטראגי של הסיפור חובר לאופן סיפורו המאלף מבחינה קולנועית ליצירת חווית צפייה נדירה, תובענית ומתגמלת.

הצפייה תובענית ומתגמלת בין השאר משום שעדיקא האדם, בהיותו שותף ליצירת הסיפור, מביא את עצמו למסך בכל אנושיותו. אנחנו רואים אותו מציק לאשתו, רב איתה, מתנהג בגסות לילדיו, חוסך כסף בחוסר אלגנטיות. זהו לא הגיבור שאנחנו מצפים לו. את עדיקא בגרסה האמריקאית של "מלנומה" לא יכול היה לגלם רלף פיינס, שמאבד את אשתו ב"הגנן המסור". לא, עדיקא מזכיר הרבה יותר את ג'ו פשי בסרט של סקורסזה, ובאיזשהו מקום אתה מחכה שהוא יוציא עט ויתחיל לדקור מישהו למוות. ודווקא זה הגיבור שלך. וכאן אתה מוצא את עצמך עובד כצופה.

גם ההתבוננות בעבודתו המרהיבה של הצלם אסף סודרי דורשת שנעצור רגע, ניקח אוויר, ואז נצלול איתו לתוך המים הכהים-שקופים של האמנות שלו. מי שמורגל רק בבוהק של תוכניות הטלוויזיה הפופולריות יצטרך להסתגל לסיפור שהוא קולנוע משום ששוב, היוצרים אינם מסתפקים בתוכן הסיפור, (המקום בו עוצרים רבים מהסרטים העכשוויים) אלא משקיעים מאמץ עליון בהחלטות לגבי האופן שבו צריך לספר אותו. גם כאן אתה צריך לנסח את עצמך מחדש כצופה. איזה מין צופה אתה? פסיבי? אקטיבי? רוצה שיאכילו אותו בכפית, או רוצה לחשוב על מה מראים לו ולמה?

בסופו של דבר מדובר בקולנוע טוב ובסיפור אוניברסלי. זו אולי לא הדרך הקצרה ביותר להגיע לצופים. אם עדיקא היה מגריל מכונית בין הצופים בבית אז מן הסתם היו רואים אותה עוד יותר אנשים, אבל כמו תמיד, האישי ביותר הוא גם בעל היכולת המובהקת ביותר לומר אמת ודרך כך להגיע לקהל הרחב ביותר.
לעתים נדירות מזדמן לשים את השלט על ערוץ 2 ותמצאו שיתוף פעולה אמנותי בין במאים וצלם ברמה הזו. לשבת בבית ולראות קולנוע, ועוד ישראלי, זה באמת מרגש. וזה מה שייקרה אם הזכייניות ייקחו את ההתחייבויות המכרזיות שלהן ברצינות.