האינתיפאדה הצרפתית

אחת הקלישאות הידועות על הראפ, היא שזו מוזיקה של מילים, של טקסט. הבעיה היא רק שהטקסט הראפי המוכר לנו כיום, זה ששוטף את מצעדי העולם, הולך ומאבד ממשמעותו. ראפרים כמו פיפטי סנט וחבורת הג'י-יוניט הפכו את הראפ למוצר פרווה, למוזיקת רקע. כשאתם רוקדים איתם במועדון, למישהו באמת אכפת מהטקסטים? בעולם מוזיקלי כזה, סאיאן סופה קרו הם הרעדה רצינית של אמות הסיפים. 7 בסולם ריכטר. בתור אחד שאינו דובר את שפתם אני מבין בקושי מילה פה מילה שם, ומידי פעם הם גם משחילים משפטים קצרים באנגלית. אבל הסאיאן, כנופיית ראפרים צרפתים, הם ההוכחה לכך שראפ, בניגוד לכל הקלישאות, באמת לא חייב להיות מוזיקה בה מבינים את המילים. מנקודת השקפה אישית לחלוטין – במקרה שלהם זה לא ה"מה" שקובע, זה ה"איך". בנוסף, הם אחת העדויות החזקות ביותר לכך שהשפה הצרפתית נשמעת בראפ לא פחות טוב מהאנגלית, לפעמים אפילו קצת יותר. יש להם כוח כראפרים להעביר כעס, עצב או צחוק מבלי שאבין את משמעות הטקסט, משהו שהרבה יותר קשה לי להגיד על פיפטי, שמעביר בקולו בעיקר סוג של תרדמת חד גונית, גם כשאני מבין כל מילה ומילה שהוא לועס.

ההרכב הזה הוא אחד המצליחים ביותר בתחום ההיפ-הופ בצרפת, ובזמן הטירוף סביב "The Marshall Mathers LP" של אמינם ב-2000 הם עקפו אותו שם במכירות עם אלבום הבכורה המופלא שלהם, "KLR", ומדובר בהרבה מאד עותקים. Hold Up"", אלבומם השלישי והחדש, הוא הרחבה של כל מה שעשו בעבר, ולמרות שהוא מהוקצע בהרבה משני קודמיו, ולפעמים קצת מלוטש הפקתית יתר על המידה, הוא עדיין חגיגה ססגונית ומענגת של חמישה (לשעבר שישה) ראפרים מוזיקליים וכריזמטיים בטירוף.

משהו בהם מזכיר את הפוג'יז של האלבום הראשון ("Blunted On Reality" מ-94'), בתקופה שהם הציגו שלושה קולות יחודיים ושונים מוזיקלית (הראפ, הראגא והסול). לסאיאן אין נוכחות נשית כמו לפוג'יז, אבל יש להם יותר קולות, וכל אחד מהם הוא דמות מפתח שונה בסיפור, כשחלק מהשירים הם מרוצי שליחים, בהם הראפרים מעבירים את הלפיד אחד לשני, כשאחד נושא אותו עם ראפ כבד, ומעביר לאחר שנושא אותו עם ראפ בגוון שירת רגאיי מלאת נשמה. הם מתרוצצים בין ביטים מכניים ואימתניים בהשראת הנפטונז, לכיוון השפעות אפריקאיות ומגיעים לשיא של שמחה ב"ז'אקו", ראפ על תיפוף מרוקאי. המהירויות והפרייזינג של הראפ שלהם אינם פחות ממבריקים, גם בשירים הפחות מוצלחים, ובתקליט כל כך עמוס יש גם כאלה. אבל זה משני. הסאיאן עובדים חזק על הרמוניות קולות, ביטבוקסים מעודנים ואפקטים ווקאלים ממזריים. זה ניכר דווקא בשירים הנוגים יותר. ב-"Rouge Sang" האקוסטי, ב-"Poison" האוונגרדי עם ביט אלקטרוני מעוות בסגנון אנטיפופ קונסורטיום, ב"So Into You" – קטע ראפ-אר-אנ'-בי רומנטי בניחוח קאריבי וב"מאמא" המרגש, שחותם רשמית את התקליט לפני הבונוסים, עם עיבוד ג'אזי יפהפה והמנטרה החוזרת: "הדבר היחידי שאנחנו עושים הוא מוזיקה". כל כך נכון.

Saian Supa Crew
"Hold Up"
(הליקון, EMI)