חורבן הבית

השאלה הראשונה ששאל אברי גלעד את אחד המתמודדים בשעשועון האקטואליה "מה נהיה?" היתה, כצפוי, מי ניצח בפריימריס בעבודה – פרס או פרץ? וכצפוי, ענה המתמודד בביטחון השמור לאלו שיודעים מה הם מדברים כי פרס הוא האיש ואין בלתו. וכששמע אותו כריש אקטואליה שהוא טועה, התפשטה על פרצופו הבעה שקשה לתארה במלים, ומייד הליט את פניו בידיו. אכן היתה זו תגובה קיצונית למדי - 9 בסולם "מה נהיה" למדידת סנסציות אקטואליות - שמעידה בהחלט על גודל שאונה מצלצל האוזניים ומרעיד הפעמונים של ההפתעה הפוליטית המרעישה. אבל לא רק הפתעה היתה מגולמת בתגובה הזאת. כי האיש, מסתבר, היה בעברו עוזר פרלמנטרי או בעל תפקיד גנרי דומה, של המתמודד לשעבר מתן וילנאי. ותמונתו של אותו מתמודד, יושב כשראשו בין ידיו שמוט לעבר הרצפה, היתה בליל של הפתעה, תדהמה, זעזוע, ובמובן מסוים, גם יאוש. מסך המציאות מספר לנו: יש כאלה שעולמם חרב עליהם השבוע.

אחד כזה, שעולמו חרב עליו השבוע, הוא סביון יניב, מגיבורי הפרק השבועי של "אמא מחליפה". וסביון, משום מה, מזכיר לי במשהו את מתן וילנאי: גם הוא יוצא צבא, גם הוא מדבר בקצב איטי יותר מחיבור דיאל-אפ בקו גרוע, וגם הוא עושה רושם של איש חברה מרתק, עם טון דיבור קליל ושפת גוף כובשת כמו גדוד מארינס במבואות בגדד. ולביתו נכנסת ציפי, שממש כמו עמיר פרץ, כולה רוח תזזית, סופה היפר-אקטיבית, רעש וצלצולים. ולא בחסות החשיכה נכנסת ציפי לביתו של סביון כדי לשים לו את "בלבלי אותו" במערכת – סביון, מן הסתם, התנדב להשתתף בתכנית ולכן ניתן לומר שהוא למעשה הזמין את ציפי לביתו. כמו אנשים אחרים שהזמינו כל מיני אנשים להצטרף למפלגה שלהם - הוא רק לא חשב שהיא תשתלט עליו.

עכשיו, סביון שלנו רגיל לדרך מסוימת שבה נעשים הדברים. למשל – לתת לילדים שלו לו"ז יומי ולבדוק שהם עומדים בו. למשל, לקחת כמובן מאליו שציפי, כמו אשתו דינה, תעשה ספונג'ה ותסרוג ארוחות. הוא בזמן הזה - ויש לו הרבה זמן שכן רק עתה השתחרר אחרי שנים ארוכות בקבע - עושה את המוטל עליו: סקירה מדוקדקת של עיתונים ובמיוחד מדורי הכלכלה. כל אחד יודע את מקומו. וכשציפי מעירה לו משהו על זה שהיא עובדת והוא קורא עיתון, הוא מסביר לה: "אנחנו באים מעולמות שונים. גם אם לך זה נראה כמו 'קורא עיתון' - בעולם שלי זה נקרא 'עבודה'". והרי זה ברור! הרי מישהו אחד חייב להרים את הראש מהעבודות השחורות ולנהל את כל העסק! להיות אחראי על הצד הכלכלי, להרהר במאזנים ודו"חות רווח והפסד, ולא לשקוע בטרדות היומיום, אחרת – אנה אנו באים?! אכן, הקשר בין הון ושלטון - ובמקרה של סביון אפשר לומר הקשר בין הון, שלטון וביטחון - מעולם לא קיבל ביטוי פלסטי ברור יותר על מסך המציאות, גם אם עולה חשד יותר מסביר כי לפחות חלק מהסצינה מבוימת.

וכך, מתקשה סביון להסתגל למציאות החדשה. הוא כועס, ומעליב את ציפי מול הילדים. אחר כך הוא מתנצל (אוטוטו ימסור בידה מכתב התפטרות) אבל מסביר שבעיקר הוא כועס על עצמו כי הוא "הרשה לעצמו להיות חלש ליד הילדים", והרי בעולמו של סביון אין מקום לחלשים (אלא אם כן הם שוטפים כלים). כמה ימים הוא מצליח ללכת בין הטיפות, אבל כשציפי עושה מסיבה בביתו, כלו כל הקצים והאמת הפנימית של עולמו של סביון יוצאת החוצה. וכשהוא אמר את המשפט הבא, בקצב איטי יותר מזו שמקריאה את המספרים בתא הקולי של הטלפון שלי, התבלבלתי לרגע וחשבתי שאנחנו במהדורת החדשות, ושמולי מדבר מתן וילנאי, אהוד ברק, אורי אור, או כל גנרל גנרי אחר מבית מדרשה של מפא"י: "השתלטו לי על הבית שלי. אני לא שולט יותר בבית. זה מערער אותי". מסך המציאות לא טועה: יש אנשים שעולמם חרב עליהם השבוע.