בואו מאובנים בואו מאובנים

לפעמים ממש קשה להאמין ש"לא נפסיק לשיר" היתה הביצית אותה הפרתה חבורת צביקה הדר לכדי "כוכב נולד". לא ברור למה החליטו בקשת לנסות ולשחזר את מה שקרטע לפני ארבע שנים, הרייטינג המאכזב מוכיח שגם מסעודה וחבורתה לא ממש סגורים על הסיבה. ואולי בעצם מבחינת קברניטי הזכיינית, מדובר בעצם בסדרת דוקו-תרבות שעוסקת במוזיקה הישראלית. סוגה עילית לפנים, קומפלט עם אסף אשתר.

צופים יקרים, הנה לפניכם "לא נפסיק לשיר גרסת 2005", שעשועון. מדובר בממצא ארכיאולוגי רב ערך מעידן אחר, עת עשה הערוץ המסחרי את צעדיו הראשונים. ספיחים של הז'אנר מסרבים לגווע, אולי עכשיו כשארז טל יהיה עסוק עם בתו הטרייה. לרגעים נראה כי "לא נפסיק" חבה את זכות קיומה לעובדה שהיא משמשת בימת מיצג לשלהי הניינטיז, כך לפחות על פי החולצה של גלית גיאת, נוכחותה של דנה דבורין (בתפקיד הסלב המסרב להיעלם) והתעוקה של אסף אשתר. בכלל, כל תוכנית בה מוגדר אשתר כחתיך, יש בה אלמנט חתרני.

בתוכנית ששודרה אמש הפציעו אגם רודברג ויהודה סעדו בתפקיד 2005 לצד אותה דבורין ומי שהיה פעם ישראל אהרוני והיום נראה מאוד רעב. נוכחותם של אגם וסעדו באולפן מעלה סוגייה חשובה לדיון, מה יהא על כל עשרות אלפי תוכניות האירוח שצצו במחוזותינו ברגע בו התנדפו אדי המכרז וריח סמיך של יחצנות תפס את מקומם. נכון, עכשיו הכל בסדר, נינה ומאיה בוסקילה דופקות כרטיס בכל מקום אפשרי, כמו גם שאר הקולגות מ"שיר נולד" והצ'ילבות מהפסטיגל. אבל מה צופן לנו העתיד? האם אחרי חנוכה תהיה כל הטלוויזיה דנה דבורין? אצל יהורם, אצל דודו ואפילו, אולי, אם יהיה ממש קשה, אצל יאיר? אבל סטינו מהנושא, סליחה.

אם להיות הוגנים, מתהדרת "לא נפסיק" בסטיילינג עדכני לחלוטין כלומר, סגול סלקום. הרי צופי ערוץ 2 כבר התרגלו מזמן שהמונח "מוזיקה ישראלית" פירושו רינגטון מסונתז היטב. ב"לא נפסיק" קלטו את הסלולרי כטרנד הלוהט בקרב הצעירים והמגניבים והחליטו לקחת את כל העניין צעד אחד קדימה אל מעבר לשפת התהום התרבותית: תחרות "זהה את הרינגטון". בקרוב, בליווי הקריינות של גיל קופטש. בקיצור, אלא אם אתם צאצאיהם של שרל'ה שרון או עינת שרוף, אין מצב שאתם שורדים יותר מעשר דקות. ובכלל, אם כבר קריוקי בערוץ 2, אולי עדיף פשוט לשים מצלמה בגנקי, יאיר לפיד כבר שם.