באסה או קלאסה

כשראיינו את אנתוני קידיס מרד הוט צ'ילי פפרס אחרי ההצלחה של "Under the Bridge", שהפך אותם מלהקת Fאנק-מטאל ללהקת A ליסט שטוחנת פרסים בטקסים של MTV, הוא סיפר שמה שהכי מצחיק אותו זה לראות כל מיני עקרות בית שקונות את האלבום בזכותו, ונחרדות עם ההאזנה הראשונה מהעולם המופרע של "BloodSugarSexMagic". את ההנחה הזו אפשר לבצע בצורה יותר קיצונית על ילדות בנות 12 שקנו את "Angel Dust" של פיית נו מור, אחד האלבומים הקשים, המוזרים והתובעניים ביותר שנוצרו ברוק האמריקאי של תחילת שנות ה-90, רק בגלל "Easy".

"Angel Dust" היה האלבום האמיתי הראשון שבו מייק פאטון (שבדיוק סיים את הקלטות אלבום הבכורה של מיסטר באנגל) היה מעורב בתהליך היצירה של פיית נו מור, אחרי שהגיע כסולן מחליף ברגע האחרון להקלטות "The Real Thing", בעקבות התמכרותו לסמים של הסולן הקודם, צ'אק מוזלי. ההצלחה היחסית של "The Real Thing", ובייחוד של "Epic" מתוכו, העלתה את הציפיות המסחריות מההרכב הקליפורני הפנטסטי הזה, במיוחד על רקע הגאות המסחרית של הרכבי רוק אלטרנטיביים באותה תקופה.

אבל לפאטון היו תוכניות אחרות. "Angel Dust" היה רחוק מקומוניקטיביות כמו שמעון פרס מניצחון, וגם הלהיט הגדול מתוכו, "Midlife Crisis", הצליח בעיקר באירופה, וזכה להתעלמות גורפת בארה"ב, שהיתה נתונה למתקפת הגראנג' של סיאטל, שבדיוק נכנסה לשלב המסחרי והמאוס שלה (סטון טמפל פיילוטס, מישהו?). המזל הגדול של פאטון הוא שיש לו טונות של הומור, וכך, בעוד פיית נו מור פותחים את סיבובי ההופעות האמריקאים של גאנז אנד רוזס ומטאליקה, הוא החל להשתעשע בקאוור ל"Easy", של הקומודורז, שמוכר כאן בעיקר בזכות העובדה שהסולן שלו היה ליונל ריצ'י.

ריצ'י זוכה עד היום ללעג בעקבות הקליפ המגוחך ל"Hello" (זה עם העיוורת שמפסלת בחמר את תלתלי הנסים גרמה שלו), ובשל היותו האבא המאמץ של ניקול הפקאצה, שותפתה של פריס הילטון ל"החיים הפשוטים". אבל אותו ריצ'י, כדאי לזכור, לא רק שר את "Endless Love" נוטף הקיטש (ועדיין קלאסה) ביחד עם דיאנה רוס, הוא גם היה הסולן והסקסופניסט של אחד מהרכבי הFאנק המגניבים ביותר בתחילת-אמצע שנות ה-70. תתפסו אותו פעם באיזה לילה ב-VH1, מתחרע על הסינתיסייזר בביצוע לייב לאחד מהשירים הכי Fאנקיים מאז ומעולם, "Machine Gun" (שגם מופיע בפסקול של בוגי נייטס). בכל מקרה, "Easy" היה השיר שהוציא גם את הקומודורז מהגטאות והכניס אותם עמוק למיינסטרים.

הביצוע של פיית נו מור, שהוכנס באופן מלאכותי ל"Angel Dust" (ועזר לו מעט להתרומם אחרי הכשלון הראשוני שלו) לאחר ששוחרר כסינגל והפך ללהיט הכי גדול של ההרכב, אינו שונה מאוד מזה של הקומודורז, וזו כמובן מחמאה. למרות נטיות הכאסח הביזארי הטבעיות שלהם, הם שימרו את הפסנתר ככלי המלודי המוביל, כשפאטון, אחד מהגרונות הווירטואוזים ביותר בעולם המוזיקה, מבצע טייק-אוף משעשע אך מלא כבוד על השירה של ריצ'י, מבלי לשכוח בחוץ את הסמל המסחרי שלו – מעבר קיצוני מטון יבבני ללחשוש באסי. גם סולו הגיטרה העצל בשיר, האחרון שניגן עבור ההרכב "ביג" ג'ים מרטין (שהועזב בבושת פנים), תורם לא מעט באיפוק שלו, שכאילו מאיים להתפרץ בכל רגע, אבל מתאדה מיד לאחר מכן.

זה אולי קצת עצוב שאת אחת הלהקות הכי בנות זונות בעולם אנשים מכירים בגלל קאוור שהודבק לאלבום הכי טוב שלהם על ידי אנשי חברת התקליטים שלא ידעו איך לאכול אותו. באותה מידה זה משמח לראות שפאטון, שלא מפסיק לאתגר את המיינסטרים ואת עצמו, הצליח לנוע בתוכו בחופשיות של דג זהב יפהפה. הוכיח שאפשר, וחזר לשלו.