התקווה בת שנות אלפיים

אומרים שלאנשים מצחיקים יש סקס אפיל מהסוג שמכניס בחורה למיטה, להרבה יותר מלילה סוער וחד-פעמי של אובדן חושים. אז אומרים. זה בוודאי לא אומר שבחורה תעדיף לקיים יחסי מין עם הליצן שהצחיק אותה ביומולדת שלה בסוף היסודי, נכון? אבל בכל זאת, אליל בנות חדש נולד. יש אחד, לא יפה במיוחד, אבל עם רזומה שלא נגמר בתחום ההצחקות. קוראים לו גורי אלפי והוא כאן כדי להישאר. נראה כי למרות שאלפי רק בן 29, הוא אתנו בערך מאז קום המדינה. "דומינו גרוס", "אסי וגורי" ו"שידורי המהפכה" כבר נדמות כמו היסטוריה עתיקה. משורה לשורה בקורות חייו, נדמה שהוא הולך ומצטמצם – מחבורה הוא הפך לזוג ומשם הדרך לקריירת סולו נראתה בטוחה.

פעם חשבתי שגורי הוא עוד קומיקאי שייזכר בעיקר בזכות דמות אחת ממופע סטנד-אפ חביב – "תקווה". הקול הצווחני שלו, הפנים הלא-יפות, הנונסנס. כל אלו שידרו "נגמר". עוד שנה, עוד מעט. בן הזוג שלו, אסי כהן, הוכיח את עצמו מהר מאוד עם בחירות נבונות יותר (אהבה זה כואב") או פחות ("איפה אתה חי?"). בכל מקרה, אסי נשאר בתודעה שלנו, בעוד גורי פנה לתחום הרציני והחשוב על סקאלת הבידור – פיתוח תכניות ברשת, והגשה בפרופיל נמוך יותר של תוכנית המוזיקה "עסק שחור". אבל משהו בגורי לא נח. שניות לפני שהקברן כיסה את הבור באת עמוסה בעפר, גורי חייך בפה מלא ושאל: "דוד, אתה אוהב אותי?". ואהבנו אותו. גורי קם לתחייה.

נתנו לו לבעוט בכל פרה קדושה לצד ליאור שליין ולהפוך מיד לסמל הסקס הפרטי של עינב גלילי ב"משחק מכור". התמכרנו. בהתחלה היינו מעטים, עכשיו אנחנו פתטיים. הייתה לנו תוכנית קאלט, הפכו אותה למגרפת רייטינג. סלחנו. בכל זאת אילוצי פריים טיים. באספקט הקומי, גורי נחשב למנוסה בתוכנית הסאטירית והוא מוכיח זאת בכל פעם מחדש. בעוד חבריו נראים רציניים ומתאמצים – גורי, בנונשלנטיות ודיקציה מגומגמת, מצליח להוציא יותר מסתם גיחוך.

ואז הגיע גורי בסטייל. כבר לא טי שירט וג'ינס משופשף ממרתפי ה"דומינו גרוס", כבר לא דמות שצריכה להוכיח. הפעם סוליקו, כדי ללמד אותנו את מדעי ההתנהגות בנושאי שקרים, מציצנות, עצבנות, אסתטיקה. ז'אנר הדוקו-קומי, שהפך השנה להיות פופולארי, החליק כתולעת בגרונו של זרזיר בכיסו. בדידות עם פאסון. אסי עוד לא יצא עם התוכנית שדברו עליה בקשת, והנה גורי עוקף אותו בסיבוב, בלי לאותת ובלי להביט במראה. אם הוא היה עוצר פה, אף שוטר לא היה רושם לו דו"ח. בדוק.

אבל גורי היה כנראה משועמם. אחרת אי אפשר להסביר את החלטתו לשחק ב"סימן ונוס" של הכבלים. התפקיד הולם אותו, זה בטוח. דמות חבוטה של לוזר חמוד, משעשע גם מבלי להתכוון, ממש תפור היטב למידותיו. אבל די. אי אפשר יותר. גורי אלפי טוחן לנו את המסך. נכון, הוא מצחיק, הוא מבריק ובחורות מתאהבות בו, אבל בשנה אחת קבלנו אובר-דוז מפחיד, בלי התראה ובלי שקית הקאה. גם אחרי שמיני-הסדרה של הוט תרד מהמסך, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לקבל מגורי אפילו פירור. צא לחופש, תראה עולם, אנחנו נהיה כאן כשתחזור. לפעמים זה טוב לקשר, קצת להתגעגע.