וואלה, תרבות!!

גם אחרי כמה וכמה תוכניות של "היכל התרבות" נשארו מספר שאלות בקרב הציבור, באותן שיחות סלון סתמיות, ללא תשובה סופית. האם זו תוכנית בידור לגיל הרך ברמתה או שמא פרודיה מבריקה על עולם הבידור? האם היא חיקוי זול ל"ארץ נהדרת" או בכלל הצד האפל של גיא פינס? אמש התגלתה התשובה והתברר שהשאלות האלה כלל לא רלוונטיות. כנראה ש"היכל התרבות" טובה יותר ממה שהיה אפשר לדמיין על עוד ניסיון של אדיר מילר לעשות טלוויזיה.

"משחק מכור" הגדירה את עצמה כסאטירה; ל"ארץ נהדרת" היה נוח לשלב בין הסאטירה לבידור; "היכל התרבות" נשארה עם טייטל הבידור עם נטייה קינקית (במובן הרע של המילה) לעבר הנונסנס. אבל בעצם לא כך הדבר, משום שהקול אמנם קול מילר, אולם הידיים ידי שליין. הקמפיין שנעשה אמש בתוכנית לעמיר פרץ, בעזרת שירם של שוטי הנבואה, הוא ההברקה הסאטירית הגדולה ביותר שנראתה על המסך לאחרונה, ובה עמרי שרון כבר מאחורי סורגים ופרץ מוצג כמרוקאי המשתמש בציניות בסלבריטאים כדי לכבוש את כיסאו הרחב של שרון סיניור. לשאול את שמעון פרס בנושא דהירתו האינסופית – שכבר מזמן הפכה לבדיחה, על מרכז פרס לשלום והקשר למפורסמים – זה ממש לא בידור. זו סאטירה לכל דבר. ליד "ארץ נהדרת" נראית התוכנית של אדיר מילר כמו האחות הפרועה והנשכנית יותר.

דווקא ברגעי זחיחות הדעת על השולחן של מילר, בהם נראה כי "היכל התרבות" העתיקה מתוכנית הדגל של קשת, דווקא אז המערכונים נראים טוב יותר. האייטמים והדמויות משתנים לחלוטין משבוע לשבוע; הם הרבה יותר אקטואליים; משתמשים בחוכמה בנושא עצמו תוך כדי שימת-דגש פחותה על הדמות עצמה, כי מחר, מבחינתם, היא כבר לא תהיה רלוונטית; שלא כמו ב"ארץ נהדרת", המערכון יהיה כאן פחות מסטיק, הן בדביקותו והן באריכותו. כמעט בכל פרמטר, מילר וחבורתו ה-לכאורה-לא-קשורה, מנחילים תבוסה קשה לנבחרת "ארץ נהדרת". מי אמר פרה שחוטה ולא קיבל?

ניכר באדיר מילר שהוא התבגר מאוד מאז "ערב אדיר", אולי תחת השפעת החופשה. נכון, יש המון בדיחות שמעליבות גם אינטליגנציה של עכבר ניסויים אחרי מבוך, אבל למרות הכל נעשתה פה קפיצת מדרגה. בעבר, כל עוד מילר התבסס אך ורק על יכולת החיקוי שלו, התוכנית הלכה מדחי אל דחי ומיצתה את עצמה ואת הסבלנות שלנו מהר. אבל כשרואים שיש בתוכנית, בלוק החדש שלה, ניסיון אמיץ לשבור את הכללים, לשחק את הילד הרע ולהשתולל ללא מורא – כמו בכתבה על האמדורסקים בה הועלו רמיזות על החיים הלא בריאים שלהם, תוך כדי עיסוק בסמים ותינוקות בד בבד – אפשר להעריך את העבודה הקשה שנעשית ב"היכל התרבות". ושוב, בהשוואה בין האחים, "ארץ נהדרת" נראית פתאום מתנחמדת מדי, עממית מדי.

דווקא בניסיון של העורכים והכותבים להיצמד לקונספט ולעשות תוכנית בידור – הם נכשלים. למרות שצביקה הדר, חיים הכט ורפי גינת משעשעים לעיתים בחיקוייו של מילר, ראוי לקבור את הדמויות הללו עמוק לצד רפול של טוביה צפיר. פשוט נמאס, בטח כשההצלחה בנקודות המשמעותיות יותר כבר ניכרת. גם הפינות הקבועות של שלישיית "מה קשור" – למעט רננה כתבת הרכילות בסאטירה בידורית מוצלחת – לא עובדות, כאשר בעיקר מופנות הטענות כלפי הפינה הטיפשית של חליל וג'אבר (סחתיין על הקריצה לברנז'ה בכתבת פסטיבל ראש פינה). אבל בסוף המופע התרבותי, ממש כשיוצאים לרחוב ונתקלים בכנר-רחוב רוסי מזדקן, מסתבר שאם זה נראה כמו בידור, מצפצף כמו בידור וצהוב כמו בידור – זו בעצם סאטירה.