וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קושניר נחשב ג'ורג' או קרמר?

2.7.2001 / 12:55

ניסן שור ראה את קומדיית המצבים הישראלית החדשה "החיים זה לא הכל", ולא רשם ולו חיוך אחד למזכרת

כשמסתכלים על התמונה הכוללת, ההשפעה הגורפת של "סיינפלד" על התרבות הישראלית הביאה יותר רעות חולות מטובות גדולות. מספיק להיזכר ב"פאזל", הניסיון ההזוי לעשות פרפרזת בורקס ישראלית על הסדרה האמריקאית ההיא, כדי להבין שכשנותנים לחבורה של ישראלים לדבר על כלום, זה בדרך כלל גם יראה כמו כלום.

"החיים זה לא הכל" (מדי יום שני, 21:05, ערוץ 2) היא סדרה במתכונת פוסט סיינפלדית מובהקת. גדי, בן 38, שאותו מגלם אבי קושניר, הוא תסריטאי מבואס שכותב מערכונים לטוק שואו של אחד, בני קנובלר. מיקי ברנשטיין, בן 28, שותפו של גדי לכתיבת המערכונים וחברו הטוב, אותו מגלם עידן אלתרמן, כותב רומן פוסמודרניסטי ועסוק בלחטוף את הג'ננה על החיים. אישתו של גדי, דפנה נוימן, שאותה מגלמת ענת וקסמן, בכלל טוענת שבעלה סובל מחוסר איזון כימי. ויש לו גם אח שחזר בתשובה, אחות שהיא מורה למלאכה בראשון לציון וצמד הורים מעצבנים.

הסיטואציות אליהן נקלע גדי הן בדרך כלל אבסורדיות ולא מחויבות המציאות. הדיאלוג בינו לבין שאר משתתפי הסדרה תלוי על קצה השערה. ה"כלום" המפורסם הזה, בו כולם מדברים אבל בעצם מדברים על שום דבר, מתבטא כאן בבדיחות פריכות הסובבות סביב מסורתיות קומדיית המצבים אבל קורצות לכאורה אל האוונגרד הסיינפלדי. כי ההומור הוא אותו הומור ידוע ומוכר מאלף ואחת קומדיות אחרות (טעויות בזיהוי, ביש מזל, אינטריגות מבדחות בין בעל לאישתו, צירוף מקרים משעשע), אבל כאן אין דבק נרטיבי אחד ברור שיחבר בין כל המרכיבים.

זוהי הסיינפלדיות: כל המשתתפים ב"החיים זה לא הכל" מרוכזים בעצמם ובבעיות שלהם, האינטרקציה שלהם עם שאר הדמויות היא רק דרך הספקטרום האישי וכשהם כבר מדברים עם האחרים על משהו שיוצא מגדר הרגיל, אז זה על שטויות. כשגדי לובש מכנסיים הדוקים מדי ואישתו טוענת שזה יהרוג לו את תאי הזרע, קשה שלא להזכר בפרק בו קרמר חשש מתחתונים הדוקים שיהרגו לו את החבר'ה.

הבעיה כאן היא שכמעט חצי שעה של "החיים זה לא הכל" עוברת ועדיין לא נרשם ולו חיוך אחד למזכרת. עוד חצי שעה ושוב אין תגובה מאזור הפה והלסת. אבי קושניר, קומיקאי שנוי במחלוקת ועידן אלתרמן, עשר של בדרן, הם לא הבעיה. גם לא ענת וקסמן שיכולה לעצבן חבורה של קשישים בתרדמת. פשוט נדרש תסריטאי משכמו ומעלה כדי לדבר על זוטות. לנו, בינתיים, אין אחד כזה. וכך קומדיות המקור שלנו משייטות בין כלום לא מכוון לכלום מכוון, בין שום דבר אחד לשום דבר אחר, בין אורלי ויינרמן לאוי ואבוי לי. מתי נגיע אל המנוחה והנחלה? תשאלו את דודו. מ"הום סנטר".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully