וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הנהג של מיס דייזי

7.12.2005 / 9:26

אומרים לכם שדה לה סול עשו היסטוריה, והנה עדות ממקור ראשון: פוסדנוס מספר ל-Fader על הימים הראשונים של ההרכב

מחר (יום חמישי) יופיעו בארץ לראשונה דה לה סול, מהרכבי הראפ החשובים אי פעם, השלישייה שהגדירה כיצד ליצור היפ-הופ צבעוני ועשיר באמצעות שימוש מלא דמיון בדגימות, ולחבר אותו למסרים חיוביים והומוריסטיים (היו מבקרים שקראו להם ניאו-היפים, בגלל ציורי הפרחים וסמל השלום על העטיפה והשיר שנקרא "DAISY Age").

בגיליון נובמבר-אוקטובר (33) של המגזין המצוין The Fader, פורסם פרויקט מעניין של סיפורי ההיפ-הופ שמעולם לא סופרו. קיבלנו רשות לפרסם כאן תרגום של ראיון עם פוסדנוס (שנולד כמלווין מרסר), שליש דה לה סול, שמספר על פרק זמן קצר ומעניין בהיסטוריה של ההרכב, פרק שמעולם לא קיבל את החשיפה הראויה לו. בתחילת דרכם, דה לה סול נתפשו כחלק מתנועה גדולה יותר בראפ, Native Tongues, שהיתה מעין חיבור רעיוני בין מספר הרכבים – כולם שותפים לאותה תפיסת עולם מוזיקלית ורעיונית, כמה שניות לפני שהגיע הגנגסטה ראפ והטביע את הכל בנהרות של דם ועשן אקדחים.

בתוך הראיון שאנו מביאים כאן ניסינו לבאר קצת באמצעות [הערות] את חלק מהשמות והדמויות, אולם גם מי שלא בקיא בהלכות הראפ יתעניין לקרוא כיצד דינמיקה פשוטה בין שותפים לרעיון הפכה למיתוס, כיצד תקופה קצרה ואינטנסיבית של פעילות חברתית בעצם, הפכה לתנועה אמנותית שנתנה השראה לרבים אחריה.

פוסדנוס, על תקופת נייטיב טונגס:

היינו מקשיבים למיסטר מג'יק ורד אלרט, ובתכנית היה אפשר לשמוע פרומואים ושירים שעדיין לא יצאו, וחלק מאלה היו של הג'אנגל בראדרס – "Jimbrowski" ודברים כאלה. אז היינו כבר בעד החבר'ה האלה – לא ידענו איך הם נראים, מי הם היו, אבל כבר היינו מעריצים של הסאונד שלהם. כשכבר התחלנו קצת להתפרסם עם "Plug Tunin'", היתה לנו הופעה בבוסטון עם הג'אנגל בראדרס. אז נפגשנו בפעם הראשונה, סיפרנו אחד לשני על אהבתנו ההדדית למה שהאחרים עושים והחלפנו מספרי טלפון.

בשבוע הבא היינו באולפן, ואני ודייב עבדנו על סגנונות חריזה שונים לשיר "Buddy". אפריקה [במבאטה] פנה אלינו ואמרנו לו לבוא לאולפן – אולפני קליופה, שם עבדנו – אז הוא ומייק [ג'י, מהג'אנגל בראדרס] הגיעו, ובגלל שכבר ממילא היינו שם, אמרנו, הי, רוצים להשתתף בשיר הזה אתנו? אז הם אמרו, סבבה, שלפו עטים והתחילו לכתוב במקום. ככה הכל התחיל.

משם, הכל קרה במלון אמזון, איפה שהיינו כולנו מבלים. אז טיפ [קיו טיפ, טרייב קולד קווסט] נפגש איתם – ג'אנגל בראדרס וטרייב הלכו לבי"ס ביחד – והציגו אותנו בפניו. משם זה פשוט המשיך. "הי, זה עלי, זה פייף [שני חברים נוספים בטרייב]". למען האמת, חוץ מהשיר "באדי", זה היה בעיקר לבלות ביחד. לטיפה קיבלה את החוזה שלה בטומי בוי, ושוב, אנחנו אמרנו לה"שמענו את הדמו שלך, הוא מדהים" והיא אמרה "יו, אני שמעתי את כל מה שעשיתם". אז היא התחילה לרבוץ אצלי בבית, היא היתה מגיעה ללונג איילנד, ומבלה אצלי. הג'אנגלז עשו הרבה טורים באירופה, אז אפריקה נפגש במוני [לאב]. ואז הדבר הבא שאני יודע, היא הגיעה לכאן, שמענו אותה, ואנחנו, כאילו, אמרנו שהיא מדהימה. ככה היא הפכה לחלק מהמשפחה.

כולנו היינו מסתובבים אחד עם השני כל הזמן. אפילו [אם.סי] לייט, ומילק וג'יז [אודיו טו], אפילו ג'וג'ו מהביטנאטס, הוא היה עוזר לאפריקה למצוא תקליטים, כולם היו מסתובבים עם כולם. יום אחד הייתי בבית של קיו-טיפ – אני, טיפ ואפריקה – וטיפ אמר, "יו, אף, למה שלא תספר מה שאמרת לי?" ואף אמר "או, כן, חשבתי שאם אנחנו כבר מתחילים לעשות דברים ביחד, למה שלא נחשוב על שם לקולקטיב?" הוא אמר, "נקרא לו נייטיב טונגס". ואני אמרתי "יו, זה גדול – אני אבדוק את זה עם החבר'ה שלי". וטיפ אמר "אני אבדוק את זה עם עלי, פייף וג'רובי ונראה אם הם אוהבים את זה". כשאני סיפרתי לדייב ומייס, הם אהבו את זה, ואותו דבר קרה כשטיפ סיפר על זה לאנשים שלו, וכשאף סיפר למייק וסם [ג'אנגל בראדרס]". ככה הפכנו כולנו לנייטיב טונגס. הסתכלנו על זה רק כעל שם, משהו שנוכל לכתוב בקיצור על השירים במקום שיהיה כתוב, דה לה סול, טרייב קולד קווסט, ג'אנגל בראדרס – כאילו, יותר מדי שמות. כשהוא אמר לי את זה, התאהבתי בשם. הוא הסביר "נייטיב טונגס, מאחר ואנחנו כמה חבר'ה שמגיעים ממקומות שונים, אבל נדמה שכולנו מסתכלים על מוזיקה באופן דומה, ואנחנו מדברים אותה שפה, ומנסים לחיות לפי אותם חוקים, כולנו ילידים של אותן לשונות".

אני חושב שאנשים מבחוץ ראו את זה כמשהו שהיה גדול יותר ממה שזה היה באמת – ואולי זה באמת היה צריך להיות גדול יותר, אני לא יודע. הרבה אנשים נכנסו לזה כאל תנועה, והיו הרכבים כמו לידרס אוף דה ניו סקול, ובראנד נוביאן, ות'רד בייס שרצו להיות חלק מזה. אני חושב שזה הפך להיות משהו גדול יותר ממה שהיינו מוכנים להתמודד איתו.

עשינו המון אחלה דברים, הרבה מוזיקה מצויינת שעשינו ביחד שלעולם לא נשמעה. הקמנו ביננו כל מיני תת-להקות – כמו למשל אני, טיפ ואפריקה היינו ה-Fabulous Fleas, ודייב מייק וסם היו Kids On Venus Ave. הרבה מהדברים שעבדנו עליהם בלהקות האלה, הפכו למוזיקה שהשתמשנו בה בסופו של דבר באלבומים שלנו – כמו למשל "Saturdays", הפקתי את הקטע עבור ה-Fabulous Fleas, ובסוף השתמשנו בו ב"דה לה סול איז דד". אז יש עוד המון חומרים בכספת שמעולם לא נשמעו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully