"זכרונותיה של גיישה", שמבוסס על ספרו רב המכר של ארתור גולדן, מצליח להרגיז הרבה מאד אנשים, בעיקר בסין. כל זאת משום שלסיפור על נערות הלילה הצבעוניות היפניות לוהקו בעיקר שחקנים ושחקניות סינים.
זנג זיי הסינית, לדוגמא, מגלמת בסרט גיישה כחולת עיניים בשם סיורי. לפני כן כיכבה בשובר הקופות "נמר, דרקון", שהפך למקור גאווה לתעשיית הסרטים הסינית, אולם כאשה יפנית היא זוכה לביקורת קשה. אחד מעיתוני המדינה אף ציטט מתוך בלוג את הדברים הבאים: "היא מכרה את נשמתה ובגדה במולדתה. אפילו גזר דין מוות לא מספיק עבורה".
לדברי דגלס וויק, שהפיק את הסרט עם אשתו לוסי פישר וסטיבן שפילברג, הסרט לא אמור בכלל להוות תיעוד הסטורי של תרבות הגיישה אלא "סיפור אהבה אוניברסאלי" שיתאים לקהל רב-לאומי. וויק טוען ש"היינו מודעים לרגישיות התרבותיות", אבל צריך לזכור שהוא גם מקווה למכור את הסרט שתקציבו האדיר נאמד בכ-80 מליון דולר.
יוצרי הסרט אמנם מכנים אותו "מכתב אהבה של הוליווד ליפן האבודה", אבל הביקורת שנוגעת לחוסר האותנטיות נשמעת גם בארה"ב. בווילג' וויס נכתב שהטיפול בנושאים תרבותיים בסרט הופך אותו ל"קיטש אוריינטלי מהודר", ואילו הפרופ' אן ווילסון שעודקת באנטרופולוגיה תרבותית אמרה: "הבעיה היא שהמערב רואה את כל אסיה כאילו היתה דבר אחד, כך שזה לא סרט על יפן אלא על המזרח".
ביקורת אתנית על "זכרונותיה של גיישה"
8.12.2005 / 13:29