עין לציון צופיה

דיסקים של הופעות חיות זה חרא. בעיקר כשמדובר בסינגר/סונגרייטרים. קונור "ברייט אייז" אוברסט, הוא אמן שצריך להקשיב לו לבד: הטקסטים שלו אישיים למדי, חושפניים כמעט כמו ריאליטי פריים טיים, וכשמאזינים לו, מנסים להאמין לאשליה שזה רק אתה והוא. אתה מבין אותו, והוא, כמובן, שר בשבילך.

אז לא מספיק ששני האלבומים שהוציא אוברסט בתחילת השנה כיכבו במצעד של הבילבורד האמריקאי וניפצו את בועת הבלעדיות, עכשיו גם צריך לשמוע את ההמון מריע לו ב-"Motion Sickness", אלבום הופעה חיה שהוקלט בטור של "I'm Wide Awake, It's Morning", שבתקווה, אמור להגיע גם אלינו במרץ.

כמו באלבומי האולפן שלו, גם כאן אוברסט נשמע מהוסס ושברירי, ושבעת הנגנים שמקיפים אותו משתדלים שלא להתרחק מהגרסאות המקוריות בקיצוניות. יש כאן שישה קטעים מתוך "I'm Wide Awake…", אלבום הפולק המצוין שיצא בתחילת השנה במקביל ל-"Digital Ash…" הבינוני, שהתיימר להיות אלקטרוני. מ"דיגיטל" דרך אגב, אין כאן אפילו שיר אחד.

בולט גם החיסרון בקטעים מתוך אלבום הבכורה "Letting Off The Happiness" ולהיטו הגדול ביותר, "Lua". אם נתמקד במה שכן יש קיבלנו, אז נדגיש את הביצוע המעולה ל-"Scale", שבמקור מופיע על "Fevers & Mirrors", את שתי הגרסאות שיש כאן ל-"Make War" מ-"Lifted" (אחת רגילה ואחת הומוריסטית. כן, אוברסט יודע גם לצחוק על עצמו, מתברר), ואת הביצועים לשני הבי-סיידס המעולים, "True Blue" ו-"When The President Talks To God", שיר שנכנס באמ-אמא של בוש וחושף קהל שמאלני יותר מזה שנכח בוודסטוק.

יש גם שני קאברים, אחד די מיותר לשיר של Feist, ואחד ל-"The Biggest Lie" של אליוט סמית, שעם כל הכבוד למתים, לחלוטין מתעלה על המקור. אם כבר יש לכם את הדיסקוגרפיה המלאה של אוברסט, אלבום ההופעה הוא פריט חשוב. אם לא, חבל לשרוף כסף, חכו שהוא יגיע לתל אביב כדי לשמוע אותו שופך את הלב מקרוב.

ברייט אייז, "Motion Sickness" (יבוא, Saddle Creek)