לפטפילד, Original

עשר שנים אחרי שיצא "לפטיזם", כמה שבועות אחרי האוסף "A Final Hit" ולפטפילד יכולים להשלים מהלך. ההיסטוריה תזכור אותם בתור אחד ההרכבים האלקטרונים הכי חשובים שפעלו בשנות התשעים ובכלל, ולעזאזל העובדות.

אין לי כוונה לצאת בדיס גורף על לפטפילד. באמת, מדובר בצמד בעל זכויות ומניות רבות, שיצר כמה פיסות מוזיקה מדהימות בטווח רחב של מצבי רוח, מ"Open Up", קטע הדאנס הראשון שספח לתוכו בהצלחה את שפת הרוק דרך פיסת השאנטי איביזה של "Song Of Life" ועד "Melt", בלאדה קורעת ללא מילים.

אבל נדמה כי הדבר שהופך הרכבים לגדולים באמת - איזה ניצוץ של מקוריות, מהפכנות בזמן אמת - הוא משהו שלפטפילד לא הצליחו להעביר ב"לפטיזם" (וגם לא אחר כך). האלבום יצא שנתיים ארוכות אחרי המהלומה המנצחת של "Open Up", ובמושגים של מוזיקה אלקטרונית באותן שנות צמיחה מואצת, מדובר בחתיכת תקופה. וכך, כשכבר יצא סוף סוף, "לפטיזם" נשמע מעט מיושן, מתאמץ, נע בין קטעים מצוינים שכבר הוכיחו את עצמם לבין פילרים חדשים שלא הלכו לשום מקום חדש. אלבום כמו "Dubnobasswithmyheadman" של אנדרוורלד, למשל, ששחה בטריטוריות דומות ועשה זאת בצורה מעניינת, פוטוריסטית ומרגשת פי כמה, ולא זכה להצלחה והכרה כמו "לפטיזם" (אגב, ספק אם אנדוורלד היו אי פעם פורעים את השטרות אילולא סצנת הסיום של "טריינסופטינג").

"אוריג'ינל" היה אחד מהשירים החדשים באלבום ההוא, ובשמיעה ראשונה נשמע דווקא מבטיח. טוני האלידיי, דיוות אינדי שלא ממש הגיעה לשום מקום עם להקתה Curve (מעין גרסת נויז של יוריתמיקס), מחממת את הלב בעצם נוכחותה הגותית וקולה הנמוך, כשברקע לפטפילד מספקים לה מקצב דאב אלקטרוני יעיל. למרות שבזמן אמת אני מוכן להודות שאפילו אהבתי את השיר הזה (מאוד), תמיד ניכרה בי התחושה שבבסיסו הוא טיפה מעפן. כי גם אז, בכל פעם שטוני הגיעה לשורה "My mother told me, Don't ever change, You’re Original" התכווץ לי שריר החוסר נעימות. יש כלל אצבע בנוגע לזמרים ששרים על הילדים שלהם, הם מאבדים את חוש הביקורת העצמית ושוקעים לשלולית קיטש דביקה. אותו דבר הולך גם לכיוון ההפוך – מה שנכון לשכונה, נכון גם במוזיקה – בלי לערב הורים! תראו מה קרה להאוורד ג'ונס כששר "Look mama I love you, But you've got to let me live my life".

חוץ מהמילים המביכות לפרקים, והשיר שקצת מתקדם בניוטרל לשומקום נדמה כי גם בהפקת השיר בארנס ודיילי שעממו את עצמם; "צריך איזה להיט לרדיו", הם בטח אמרו לעצמם, "משהו שיהיה קל יותר לעיכול, שיזכיר את כל הטריפ הופ הזה שקורה עכשיו". הם מספקים את הסחורה, בטח, אבל אם היה מדובר בשיר של אוליב נגיד, אף אחד לא היה שם לב להבדל, ותראו איפה אוליב ואיפה לפטפילד.