סמים ונהנים

את מה יזכרו מישראל של שנות התשעים?
את גלגל"צ? את "מי רוצה להיות מיליונר?" את לימור לבנת? את חמי רודנר?
לא ולא ולא ולא.
את הטראנס הישראלי יזכרו.

מרגש או מביך, דופק או מלטף, חתרני או שמרן, מזרח או מערב, פראחי או פריקי, גולני או גבעתי, נותן בראש או נוגע ללב, מתרפק על הסיקסטיז או פורץ לעתיד, קוסמופוליטי או מסתגר בגטו, נאיבי או סופני, גואה או גהה, שוויוני או אליטיסטי, צבעוני או שחור, חזק או פגיע, עממי או גדול מהחיים, שקיעות או זריחות, לאומי או אלטרנטיבי, דדה או דאדו, מרחיב תודעה או מטשטש חושים, שערות ארוכות לבנים?! ציבורי או פרטי, חופשי או דתי, אכזר או רחמן, לוחם חירות או אסקפיסט סדרתי, מתקן עולם או משמר הסדר הקיים, אופטימי או אפוקליפטי, יסגרו או לא, עם פילטר או בלי פילטר, עם ערבים או בלי, סוף הדרך או סוף העולם, נדי או דדי, שוחר שלום או מחרחר תגרה, נורמאלי או לא ממש - הוא היה פס הקול של ישראל החדשה.

האוסף הזה מבקש להיות אולטימטיבי. לא רק להיות "מיטב הלהיטים" של הז'אנר – אלא גם לסכם ולתת תמונת מצב של הטראנס הישראלי מהיווסדו ועד היום. בכל מקרה, מדובר בפעם הראשונה שהטראנס הישראלי כולו נארז בדיסק מסכם אחד (או שניים, ליתר דיוק). הרעיון נולד במשרדי פונוקול ובמהרה חברו אליו בשיתוף פעולה נדיר ומחמם לבבות שאר הלייבלים המקומיים – bne, nmc, קרמבו, הד ארצי, הום-מגה וטראסט אין טראנס.

האלבום הכפול חולק לפי הכיוון המוזיקלי: הדיסק הראשון בוקרי-זריחתי, שמח ונוסטלגי יותר, מזכרת מהתקופה בה היה הרבה אסיד בצליל (ובמערכת הדם); השני יותר לילי, מהיר, כוחני וחדיש, אבל לא פחות רגשני. את הדיסק הראשון מקסס אבי ניסים מאסטרל ואת השני אייל ינקוביץ' (הום-מגה) וארז אייזן מאינפקטד. מתאים כסיכום העשור הראשון של הטראנס הישראלי עבור כל מי שהיה שם לאורך השנים (ואפשר אפילו לקנות כמתנה לאמא, שתבין סוף סוף על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים "טראנס").

* את הכתבה המלאה אפשר לקרוא בגליון יוני של "ניוזיק", המגזין למוזיקה ותרבות חדשה. טלפון למנויים 03-5686168