דיוויד בואי, Absolute Beginners

זו כבר קלישאה חבוטה לדבר על עליות ומורדות בקריירה של דיוויד בואי, בערך כמו כסילות, קוקאין ואנורקסיה בהקשר של דוגמניות או שעמום בהקשר של רוק ישראלי, אבל האמת היא שבואי הוא אומן שדווקא שמר על סטנדרטים גבוהים לאורך תקופה מרשימה. החל מ"Space Oddity" ועד ל"Let's Dance" (למרות שיש אסכולת מעריצים שתחלוק עלי ויכולה למצוץ לי, מדובר באלבום גדול), התוצרת שהגיעה מבואי היתה כמעט נטולת רבב. לא משנה באיזה דרך אמנותית הוא בחר – זיקית, אגב, היא עוד קלישאה באואית טיפוסית – מגלאם רוק דרך אמביינט ניסיוני ועד לפופ טהור, הוא תמיד הצליח לעניין. מכאן והלאה בואי שמר על יציבות מרשימה גם כן. המוזיקה שלו הפכה לבינונית, ולזכותו יאמר שגם עם האג'נדה הזו הוא היה עקבי. למרות שמ-"Tonight", המשך מביך למדי ל-"Let’s Dance", ועד ל"Reality", האלבום האחרון שלו, מנסים לשכנע אותנו בכל פעם, שהנה הוא חוזר לימים היפים ההם, האמת קצת פחות זוהרת במקרה הטוב, או שהיא מסתכמת באלבום דראם-אנ'-בייס מצ'וקמק במקרה הרע (למעט המקרה של "Outside", שבאמת היה אלבום מוצלח). היופי אצל בואי, הוא שגם בתקופות הכי מצחינות שלו, ואלוהים יודע שהיו לו כאלה, עדיין בכל אלבום, היה לפחות רגע אחד של חסד שהזכיר לך שמדובר ביוצר ענק (למשל שיר הנושא מ"Black Tie White Noise" או רגעים בפסקול של "בודהה מהפרברים").

סוף האייטיז היו התקופה החשוכה ביותר בקריירה של האיש שנפל מכוכב אחר (אני באמת מאמין בזה, אין מצב שבן אנוש נראה ככה בגילו). "Never Let Me Down" היה גם שעמום נוראי וגם כישלון מסחרי (באופן יחסי); "Dancing in the Streets", דואט שלו עם מיק ג'אגר (חידוש לשיר של מרתה ריווס והוונדלאס), שפתח את מופע ה"לייב אייד", עשה בושות למקור הגדול וגם השיער ב"לבירינט", סרט הפנטזיה בו שיחק את המכשף הרע, נראה לא משהו (אני ממש מתאפק לא לומר משהו על טין מאשין, כי אז זו כבר תהיה הוצאת לשון הרע).

בתוך כל אלה הפציץ בואי עם "Absolute Beginners", שיר מתוך סרט באותו שם, שהוא אחד הגדולים בקריירה שלו. זו בעיני הגדולה האמיתית של האיש – כמו שדפש מוד מצליחים ליצור פנינים גם בתוך האלבומים הכי גרועים שלהם – היכולת להתעלות לרגעים ספורים גם בעיתות משבר. "Absolute Beginners" הוא פופ אייטיזי רציני בשיאו. באופן אישי נראה לי שבואי הושפע שם בעיקר מהרכבים שסגדו לו כמו טירז פור פירז (בעיקר את "Head Over Heels"), שידעו למזג בין טקסטים יפים מלאי משמעות (לפחות בעיני עצמם), מלודיות סוחפות והפקות אפיות. מעבר לטקסט המצוין, או השירה של בואי, שנמצאת בחזית המיקס ומצליחה להרעיד את הלב, זה הלחן הפשוט עצום של הפזמון שהופך את "Absolute Beginners" לקלאסה המשמעותית שהוא. כשבואי נכנס עם השורות הכל כך קורעות "If our love song/Could fly over mountains/Could laugh at the ocean/ Sail over heartaches second time" – מורכבות ורגישות ברמה שאין כמותם כיום בפופ מצעדים, וחבל – אין אופציה מלבד ללטף את שערותיכם שסמרו ולהצטרף אליו. האפקט, כמו תמיד בפופ מושלם, הוא שאתה מרגיש איתו, כמו מתחיל מוחלט, בכל פעם מחדש.

דיוויד בואי, "Absolute Beginners" – קלאסה