מה עם קצת שיניים צהובות?

הידעתם? גם רות השתייכה עד לפני כמה שנים לכת המעשנים, עד לאותו יום שבו חזתה באחד מערוצי הטלוויזיה בתוכנית על סכנות העישון, וקיבלה רשימת מכולת מפורטת של כל מיני מחלות לא סימפטיות בכלל, כולל צילומי תקריב של קורבנות ואיבריהם הפנימיים. זוועת עולם.

ככה?, אמרה רות, נטלה את קופסת הסיגריות על תכולתה הכמעט מלאה ובו במקום עשתה לה דיספוז אכזרי באסלת השירותים. זה אמנם עשה סתימה ובלגנים והיה צריך להזמין אינסטלטור אחר כך, אבל הנקודה היא שמאותו יום לא נגעתי ולו בסיגריה בודדת, ותופעת הלוואי היחידה שנשארה לי היא רגל שמאל תזזיתית באירועים חברתיים ונטייה כפייתית ללעוס מכשירי כתיבה כדי לספק את התשוקה האוראלית. באמת שלא היה קל, אבל ייסורי הגמילה הקשים ביותר כבר מאחוריי, זה העיקר. מאז אני גם מתקרצצת לכל מעשן בסביבתי ומשדלת אותו לחדול מעישון, או לפחות להסוויץ' להרחת טיפקס.

"הסיגריה האחרונה שלי" מבית גיא מרוז (יום ה', 21:00, ערוץ 10), גורמת לי להיות כל כך מרוצה שאני צריכה להיזהר שהפרצוף שלי לא ייתקע ככה. הנה רבותיי, תלמדו מערוץ 10 מה זה ליצור קטע אמיתי. בערוץ 2 עוד מתעסקים בכל מיני שגעות ריקודים, אבל ערוץ 10 הולך לגמול את הצורה לכל צופיו המעשנים, או לפחות לעורר מודעות גדולה יותר לנושא, שבטח תסכימו איתי שזה יותר דחוף מלדעת לעשות פיקה או פסדובלה. למה לא? מרוז, מבחינתי, עושה עבודת קודש רק מעצם העיסוק שלו בזה, ולא כל כך אכפת לי שהוא לא מצליח לחרבן כבר שבוע בעקבות הגמילה הפרטית שלו מהסיגריות (תודה ששיתפת, אבל). מחיר פעוט. העיקר שאינני לבד במלחמתי הצודקת.

התוכנית עשויה היטב ועל חשיבותה אין עוררין, כאמור. ובכל זאת חייבים לציין - הקלילות בה מרוז לוקח את הנושא עלולה לפגום באפקטיביות. הוא לא רוצה להטיף או להפחיד צופים בכוח, וזה נחמד (תארו לכם שחיים הכט היה מגיש את התוכנית הזאת? הייתם מדליקים עוד סיגריה רק בשביל להירגע מהפאניקה), אבל אולי נחמד מדי. הוא בעיקר חוקר את תופעת העישון על בשרו כמעשן כבד שהחליט להיגמל, ותוך כדי כך מנהל שיחות מסתחבקות עם הקהל ברחוב: בנות 14 שטווח החזקת המחשבה שלהן קצר אף מחולצת הבטן שהן לובשות, כל מיני מוסכניקים מגוחכים שטוענים "אני אוהב ת'סיגריות, חולה עליהם", וכמובן נהג המונית העצבני התורן שנובח "אבל אני אוהב לעשן, מה תעשו לי". כמה זקנות מחששות מולו בשרשרת בבית אבות ומצהירות שהסיגריות עושות להן רק טוב, ויש אפילו חולה סרטן סופני שהמשיך לעשן עד המוות, ללא חרטה, גם במצב צבירה של קליפה אנושית. איש מהם לא באמת רוצה להיגמל וגם לא עושה חשק כזה לאף אחד אחר.

אם כבר, היה יותר מקום לחומרים מרתיעים באמת, כמו הקטע של פירוק הסיגריה במשרדו של ד"ר עזורי וקריאה בשמות לחומרים המסרטנים שהיא מכילה: אצטון, זפת, די.די.טי, חומרים לניקוי רצפות, פורמלין ועוד כמה חומרים כאלה שכדאי לשים בסנדוויץ'. זה לא מספיק לנפנף במילה "סרטן" באופן ערטילאי, זה פשוט מודחק אוטומטית. שום שיטות גמילה שיבואו בהמשך לא יהיו אפקטיביות עבור אנשים כאלו (ויש רבים מסוגם) בלי קצת תמונות קשות שיכניסו בהם את הרצון האמיתי להפסיק לעשן. אבל חוץ מזה יש לך אחלה תוכנית, גיא. באמת. שב, תדליק סיגריה (רק אחת, כדי לא להתחרפן לגמרי) ותהנה. מגיע לך.