מוות וישראלים הולך טוב ביחד. ליתר דיוק, מוות ויהודים הולך טוב ביחד. יש לנו היסטוריה ארוכה, והיא מתפרשת גם לרוחב, מעבר לגבולות המדינה. יש לנו בדיחות שואה, וקצת קריקטורות על מחבלים מתאבדים, והמון בדיחות בהן אנשים מגיעים לשמיים ומתברר שאלוהים הוא סוג של דודו טופז. אז למה מודעות האבל של סיאט, המספרות על אנשים שנהגו במכונית הלא נכונה ולכן מתו משעמום, לא מעלות חיוך?
אולי בגלל שבישראל נפגעים כ-30,000 איש מדי שנה בתאונות דרכים, ורק בשנה שעברה נהרגו 511 בני אדם בתאונות, ולכן לעודד אנשים לנהוג באופן מרגש זו הצעה מעוררת בחילה. הנתונים מראים שסטייה מהנתיב, גורמת ל-20% מהקטל בדרכים ומהירות מופרזת, ביטוי נוסף של נהיגה מסעירה, אחראית על עוד כ-12.5% מכל ההרוגים והפצועים קשה.
במבחני הריסוק של סיאט עצמה, דרך אגב, כפי שהם מופיעים באתר הישראלי-Autonews, מצוין שסיאט איביזה זכתה בדירוג התנגשות של 3 כוכבים מתוך חמישה, בדירוג מבחן הולך רגל של 2 כוכבים מתוך 4, ותוצאות המבחן באופן כללי היו: חזית : 44%, צד 72% וציון כולל במבחן ריסוק: 62%. כך שאם אתם כבר בוחרים להתרגש/להתאבד עלינו במכונית, אולי עדיף שדווקא לא תעשו את זה בסיאט. כי הפרסומאי לא ציין שלנהוג בסיאט זה אולי מרגש, אבל לא כמו להשתחרר מבית חולים בלי רגל ובלי שני חברים. זה מ-מ-ש מרגש. ובכלל, מה בקרוב? פרסומת לסיגריות שמראה חולה סרטן מתחיל עם אחות? בחורות עם הפרעת אכילה מפרסמות דיאט קולה? גברים מכים מפרסמים מכון כושר? זונה בת ארבע עשרה מפרסמת טיסות לתאילנד?
בנוסף למסר המקסים הקורא לנהגים להתפרע בכבישים, בחרו בסיאט גם בפורמט מלבב הלא הוא פורמט מודעות האבל. נכון שמודעות אבל משמשות לפעמים ככלי לביטוי אמנותי או לביטוי מחאה אנשים מוחים על מותה של פעילות תרבותית כלשהי וכולי. אבל במקרים האלה לא מדובר בניצול ציני של הפורמט אלא שימוש בסמליות החזקה שלו כדי לבטא את האבל שלהם על מותו של רעיון מופשט. לעומת זאת, בדוגמא של סיאט מדובר בשימוש וולגארי, הפוגע בלבה של המסורת הקהילתית המכבדת תליית מודעות אבל. רק דמיינו לעצמכם מודעת אבל של אדם יקר לכם שמישהו הדביק לידה את המודעה של סיאט. זה באמת מעלה מחשבות על מוות, השאלה היא רק המוות של מי.
טאץ' קטן אחרון ונחמד של פתטיות טמון בעובדה שהקמפיין הזה מתורגם מאנגלית ושהפרסומאים לא השכילו או וויתרו מראש על תרגום נאות שלו משפת המקור, שהיה גם משמר מעט מההומור. שמות המשפחה של המתים הם פורלורן, לקלסטר, דראוז ועוד. משמעותם בעברית נואש, חסר-ברק, נמנום. כלומר, אם היו מעברתים אותם כראוי היו מתקבלות תוצאות כמו: יואב יאושי, מיכה נמנם וכן הלאה. מאידך, אולי שמות בעברית היו מבליטים את הכיעור שבמודעות הללו, והיו מזכירים לאנשים שהרבה פחות כואב למות משעמום מאשר למות בתאונת דרכים.
היתה תאונה
עמליה רוזנבלום
18.12.2005 / 14:36