טלי בן בסט

איזו מוזיקה את שומעת במהלך העבודה?

הרדיו בסטודיו מכוון באופן קבוע על 88FM. זו המוזיקה שאני מתחברת אליה כרקע בזמן העבודה, מלבד מצבים בהם אני זקוקה לשקט.

המוזיקה לא משפיעה באופן ישיר על העבודה שלי והיא קשורה אצלי תמיד לזמן, למקום או לאירוע מסוים. בתקופה האחרונה אני מרבה להאזין לרוק קלאסי משנות ה-70, כמו פינק פלויד, לד זפלין והאבנים המתגלגלות, וגם לוורד קלפטר וקורין אלאל.

מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?

אני כמעט ולא רואה טלוויזיה. סרטים, ספרים וכל מה שקורה בעצם מזין אותי. אין לי דרך לדעת מה יותר ומה פחות.

אני מכורה לפול אוסטר, לכל מה שכתב ויכתוב, ובאופן כללי, אני מכורה לכל ספר שתופס אותי וגורם לי להיטמע בתוכו ליום-יומיים. הספרים האחרונים שעשו לי את זה היו "השעות" של מייקל קנינגהם ו"תשע קריאות תלמודיות" של עמנואל לוינס.

בקולנוע, אהבתי את "מחול הפגיונות" של הבמאי הסיני, Zhang Yimou. הסרט מציג גישה ויזואלית שונה והאלימות בו מועברת בכלים פואטים. גם לסרטים של פדרו אלמדובר יש נוכחות אסתטית חזקה, אבל אני לא יכולה לומר שסרט מסוים השפיע על עבודותיי. החומרים בהם אני משתמשת בעבודות לקוחים מהמציאות היומיומית; מהעיתונות, מהאינטרנט וגם מצילומים שלי.

העבודה מתחילה תמיד מדימוי שתופס אותי. במהלך העבודה אני מעדיפה לא להיות מודעת למהלכים שלי. אני נותנת לדברים להתהוות ולפעמים נדמה לי שאני הולכת לאיבוד ומתפזרת, אבל איכשהו בסוף, הכל מתחבר ומתבהר.

מה היית משנה ברחוב מגוריך?

אני גרה ברחוב חולדה, אחד הרחובות הקטנים והשקטים שנמצאים מאחורי דיזנגוף התל אביבי. אני לא מצליחה לחשוב על משהו שהייתי רוצה לשנות בו, אבל לפעמים מתחשק לי לתת לו שם אחר.

למי היית מכניסה מכות?

מכות זה לא הסגנון שלי. אין מישהו שהייתי מכניסה לו מכות.

מה ההתמכרות שלך?

אני בנאדם שנוטה להתמכר, לכן אני משתדלת להתנזר מדברים מסוכנים. הפסקתי לעשן לפני הרבה שנים ועד היום אני מסניפה את העשן של המעשנים סביבי. על 15 כוסות הקפה היומיות ויתרתי לפני שנתיים.

אני חייבת להודות שאני מכורה לעוגות שמרים. ממש קשה לי להפסיק לכרסם אחרי שהתחלתי.

את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?

הכי טוב והכי כיף לשבת עם החברים הקרובים והטובים. אף פעם לא נמאס מהאנשים שאני אוהבת ותמיד אפשר למצוא זמן למשקה טוב בחברה טובה, בעיקר בשעות הקטנות של הלילה. אם החברים יהיו עסוקים, אפשר לנסות להזמין את ג'וני דפ.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

כל מי שחי מוזמן תמיד.

מהם הרגלי הגלישה שלך?

אני משתמשת באינטרנט בעיקר לצרכי עבודה ומוצאת את עצמי גולשת למשך שעות בלילה ומגיעה למקומות הזויים. כמובן שהכל מתחיל בגוגל ואי אפשר לדעת איפה הטיול יסתיים.

איזה מכשיר חשמלי מפחיד אותך?

על הפחד שלי מהמחשב התגברתי בזכות העבודה האינטנסיבית, אבל באופן כללי מכשירים חשמליים ואני לא מדברים באותה שפה ואני זקוקה לסיוע צמוד כשמדובר במכשירים חכמים.

טלי בן בסט (42) מרשה לעצמה לחקור לעומק מדיום אחרי מדיום. ב-1989 סיימה את לימודיה בשנקר, ובמהלך השנים עסקה בהוראת אמנות, ביצירה אינטנסיבית ולאחרונה השלימה גם תואר במדרשה.

לאחר שבמשך תקופה ממושכת השקיעה עצמה בצילום, חזרה בשנים האחרונות לניירות, לדיו, לצבעי מים וגואש. "הציור הוא חלק חשוב בזהות שלי כאמנית והחזרה לעסוק בו היא סגירה של מעגל בעבורי", היא אומרת. תהליך החזרה לציור התחיל לפני שנתיים, כשסיימה לעבוד על התערוכה "פוקסיה" בתיאטרון תמונע, שם הציגה חיבור בין תבליט רשום ומיצב קיר של דימויים שהושטחו לצלליות בצבעי אפור ופוקסיה.

המקורות שחודרים לעבודתה מגיעים היישר מהקרביים המרוסקים ביותר של היומיום. "האלימות והאסונות הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו, כמו גם הציניות חסר הביטחון והחרדה", מציינת בן בסט, "הם שמלכלכים את נוף חיינו ומשאירים אותו דומם ומדמם והם גם משאירים את חותמם על עבודותיי".

לאחר שעסקה במהלך השנה האחרונה בפרויקטים שונים בעולם האמנות, היא מציגה בימים אלו במוזיאון תל אביב את "הגן הגזום", 15 רישומי דיו שמשתתפים בתערוכה הקבוצתית "על גדות הירקון". מלבד תערוכות קבוצתיות רבות בהן לקחה חלק, בין תערוכות היחיד שהשתתפה בהן נרשמו פרויקטים במוזיאון הרצליה (מרחב מודולרי, 2003), משרד בתל אביב (משרד מס' 6, 2001), שתי תערוכות בגלריה לימבוס (בגדים, 1996 ומלכודת פנינים, 1998) ופרויקט 10 במוסררה (תשעים-שישים-תשעים, 1997).

ב-24.12 תיפתח תערוכתה "קריספי" בגלריה החדר. הפעם היא ממלאת את חלל הגלריה ברישומי נוף שנראים פסטורליים לרגע. בעזרת משחק בשלושה צבעים – אדום, שחור ולבן, היא מצליחה לזרוע כתמי אזהרה מפני אסון שממשש לבוא. בעבודות אלה, היא מרגילה את העין לתחושת הזוועה המתלווה לחיים בצל שרידי ציוויליזציה שאיבדה צלם אנוש.