ריצ'י הוטין (Richie Hawtin) הקנדי הוכרז כבר לפני יותר מ-10 שנים כאליל טכנו בממדים משיחיים. הוטין, וורקוהוליק פורה, מקפיד לא לבייש את הפירמה ועובד בקצב רצחני תחת מספר רב של כינויים שהידוע מביניהם הוא Plastikman, כאשר הסאונד שלו החל באסיד, והתקדם עם הזמן לכיוון השפעות יותר מינימליסטיות ואקספרימנטליות. כשלעצמו, הוא טורח בקפדנות על טיפוח תדמית "המוזיקאי הפילוסוף" (ר' ראיון בקישורים המצורפים), נוהג להשוות את עצמו לאנדי וורהול ובהשראתו אף אימץ לו מראה חיצוני ניאו-רומנטי.
"DE9 | Transitions" הוא השלישי בסדרת "Decks, Efx & 909" שתחילתה ב-1999, ושאפה להגדיר מחדש את מושג הדי-ג'יי סט. מטרתה היתה הצגת תכלית של מיקסום קצה גבול היכולות הטכניות של המכשור איתו עובד הוטין: פטיפונים, מיקסרים, סמפלרים ומכונות תופים. הפרויקט החדש מסתמן כשאפתני בהרבה מקודמיו, שגם הם בתורם הציבו רף טכנולוגי שנדמה היה כבלתי-עביר. בפרויקט הקודם, השני בסדרה, יישם הוטין את חזונו באמצעות מערכת הפיינל סקרץ' (Final Scratch), שהיא בעצם ממשק של פטיפונים לקבצי מוזיקה דיגיטליים על מחשב. כעת, לאחר ארבע שנים, מצרף הוטין לארסנל המרשים שלו גם את התוכנות ProTools ובעיקר Live של חברת אייבלטון, שיוצרת התאמה בין מקצבים של קטעים שונים ובכך מאפשרת לתקליטן להתמקד פחות בטכניקה ויותר ביצירת רצף מבני של מעברים מוזיקליים.
האלבום הזה למעשה נוצר מעירוב וחיתוך של כמות עצומה של קטעים (כ-150 במספר), שאותם, בפדנטיות הגובלת באנאליות, הוטין הפריד לגורמים ראשוניים ברמת דיוק מיקרוסקופית של שעון אטומי, וסינתז אותם מחדש ללא היכר לכדי משהו חדש לגמרי: זהו סוג של קולאז' מוזיקלי, כך שבכל רגע נתון מתנגנים בו-זמנית רסיסים מתוך שניים עד שמונה (!) קטעים שונים. בשל המורכבות האדירה שכרוכה ביצירת הרמוניה בין כמות כזו של קטעים, מורכב האלבום רובו ככולו מקטעי מינימל טכנו - אחד הז'אנרים היותר שנויים במחלוקת שקיימים במוזיקה האלקטרונית בימינו, אך ללא ספק הסאונד המשגשג כרגע בעולם. בנוסף לכך, החליט הוטין לערוך את הסט בפורמט דולבי סראונד 5.1 דיגיטלי - תוספת של מימד עומק למיקום הצליל, שמשנה את הצורה בה המוזיקה מוגשת למאזין. אם כבר פרפקציוניזם, אז עד הסוף.
הוטין החליט לחלק את האלבום בצורה שרירותית ל-28 רצועות נפרדות. עם זאת, ברור כי האלבום הזה מיועד לשמיעה כמקשה אחת, כמו כל די-ג'יי סט. ניתן לחלק בצורה גסה את הסט הזה לשלושה חלקים. בשליש הראשון הוטין בוחר לייבש קצת את המאזין: המוזיקה מאד מונטונית והשינויים די מינוריים. המטרה היא להרגיל את האוזן לצליל הזה ולהכניס את המאזין למצב תודעה שיאפשר לו לעכל את הצפוי בהמשך. לאחר חצי השעה הראשונה הוטין מעביר הילוך, מגביר את תדירות הבאסים ומוסיף עוד ועוד צלילים, עד לשיאו ה"עמוס" ביותר של הסט הזה, שבו מתנגנים בו זמנית שמונה קטעים במקביל. מינימל טכנו, ז'אנר די חדגוני ושטוח בדרך כלל, מעולם לא נשמע כה מרתק, עשיר ורווי-פרטים. בשליש האחרון הסט מתחיל בדעיכה הדרגתית, שאותה מסמנת כניסת המלודיה המופלאה והחלומית מתוך "Twilight" של קרל קרייג. הוא נחתם עם נאום אקזיסטנציאליסטי מתוך קלסיקת הטכנו "Transition" של הקולקטיב הדטרויטי אנדרגראונד רזיסטנס, שגם העניק לאלבום את שמו: "Point yourself in the direction of your dreams and make your transition". על רקע תשעים ושש הדקות ההיפנוטיות שקודמות לו, המסר מהדהד בראש עוד זמן רב לאחר שהמוזיקה דוממת.
אל תפספס
הללויה!
בשל מגבלות הטכנולוגיה והאורך של דיסק שמע רגיל, הפרויקט יוצא בפורמט די-וי-די אליו מצורף גם דיסק רגיל שכולל עריכה קצרה יותר של הסט. בצד הויזואלי, הדי-וי-די מציג את שמות הקטעים שמהם לקוחים האלמנטים הנשמעים בכל רגע נתון, כאשר הם מבליחים ונעלמים בהתאם על רקע ספרטני שחור. בתחום התוספות כלולים גם ראיון עם המאסטרו שפורש את חזונו ואת תהליך יצירת האלבום, שני וידאוקליפים של הבמאי עלי דמירל לקטעים קצרים מן האלבום שמשתלבים באווירתו הכללית, ותיעוד בן שלושים דקות של הוטין מפגין את יכולותיו בזמן אמת מתוך סט שניגן בפסטיבל Timewarp בגרמניה, באפריל השנה.
גם אני עברתי איזושהי טרנספורמציה, שינוי, במהלך ההאזנה לאלבום הזה. בהתחלה הוא נשמע לי כמו שטיח משמים ואינסופי של קליקים ופצפוצים על רקע קצב מונוטוני. אולם רק לאחר כמה האזנות התחלתי לגלות את הניואנסים הקטנים שמונחים ברבדים היותר עמוקים שבמוזיקה. שיהיה ברור - זה ממש לא אלבום קל לעיכול. למרות האווריריות של המוזיקה, הוא אינו מיועד להאזנה כמוזיקת רקע לפעילות אחרת. ההפך הוא הנכון - ההאזנה אליו היא אתגר תובעני שדורש ריכוז ברמת קשב גבוהה לכל אורכו. לא יזיק גם להצטייד במערכת שמע איכותית ראויה. רק בהינתן התנאים הללו אפשר לחוות את האלבום הזה כפי שריצ'י הוטין תכנן להגיש אותו למאזיניו - מסע צלילה עוטף-חושים לחקר היסודות הבסיסיים מהם מורכבת המוזיקה האלקטרונית של ימינו. לשמוע כדי להאמין.
ריצ'י הוטין, "DE9 | Transitions" (הליקון, Minus)