ארץ קטנה עם שבץ

הימים האלה – ימיה האחרונים של השנה בה הוכתרה שירי מימון כזמרת השנה, בה הגיע הראל מויאל במהירות שיא לתקליט זהב לעיניהם הצרובות מקנאה של אמנים המכתתים רגליהם שנים בחדרי חזרות, השנה בה זכתה נינט טייב בפרס שחקנית השנה בטלוויזיה. הימים האלה, ימים ספורים לפני מופע "שיר נולד" – הם זמן מצוין להרהר שוב ב"כוכב נולד", במיוחד כשגרסת החורף שלה, "נולד לרקוד", הולכת ותופסת אחיזה במסך המציאות.

הרייטינג עוד לא מרקיע שחקים, אבל שלא יהיו לכם אי הבנות – השלב השני, בו כל צופה מתחיל לפתח הזדהות עם אחד המתמודדים, רק החל. התחרות האמיתית עוד לפנינו, ואיתה יבואו אחוזי הצפיה. אבל הדבר החשוב ביותר ב"נולד לרקוד" אינם הריקודים, אלא קווי ההשקה הברורים ל"כוכב נולד": אותו פורמט כמובן, אותם קווי אופי לשופטים (מיכל אמדורסקי כגירסה הנשית לצביקה פיק, דוד דביר על תקן ריקי גל הביצ'ית), אותו מנחה המפתח תסמינים דודו טופזיים מדאיגים של אובר-שביעות רצון עצמית, ואותו אור סגלגל שמלווה את ההתרחשות כל הזמן, כמו נוכח נפקד, ומזכיר לנו מאין הכל בא ולאן הכל הולך. פעם זה היה בגלל סלקום, עכשיו זה הצבע של "כוכב נולד". המותג כוכב נולד הולך והופך לישות עצמאית, ומתנתק מחללית האם קשת. וממש כמו ראש הממשלה, אם יחליטו פעם בטדי הפקות להעביר את המותג לרשת, או ערוץ 10 – די סביר שהציבור, אולי חוץ מיחיאל חזן, יילך איתם.

כוכב נולד מייצרת כוכבים כמו סרט נע, וכולם הופכים לחביבי הקהל. ואם זה עבד במישור המוזיקלי, אין שום סיבה שזה לא יעבוד במישור הכוריאוגרפי. יותר מזה - כוכב נולד עלתה על קוד הקונצנזוס הישראלי, היא פיצחה את המטריקס ומאז הוא בידיה, כחומר ביד היוצר. הם קובעים טרנדים - איך להתלבש, איך להסתפר, למה לשאוף חיים. הדור הזה, בני הנוער, הם דור כוכב נולד. זו מדורת השבט שלהם. "כוכב נולד"/"נולד לרקוד" מגדירה לנגד עינינו את הישראליות מחדש, לטוב ולרע. וכל הדברים האלה מוצו ברגע אחד מדהים בעוצמתו מהתכנית האחרונה – צביקה הדר התקשה לומר את שמה של אחת המתמודדות, ממוצא אסיאתי. "בואי נסכם שנקרא לך שמרית". וכך, כאילו החזיק מטה קסמים ביד, במילה אחת, ברצינות מלאה וללא שמץ של ציניות – הפך אותה לישראלית.

ואם בהגדרה מחדש של הישראליות עסקינן, אי אפשר שלא להזכיר את "ארץ נהדרת", התכנית שהשנה משודרת במשבצת הכי מיינסטרימית שיש – שישי בערב, וממשיכה לפוצץ את גרף הרייטינג. "ארץ נהדרת" עלתה על קוד ההומור הישראלי. היא פיצחה את המטריקס, ומאז – למרות סממנים קלים של אובר-שביעות רצון עצמית - הוא עבורה כחומר ביד היוצר: היא תורמת מטבעות לשון כמו "גבר גבר" או "עזוב אותי, באמאש'ך", היא מעלה עוזי כהנים מאשפתות ללב הקונצנזוס. עד כדי כך היא יוצרת מציאות, שסיסמתו של נתניהו מבחירות 96' (ששודרה השבוע בוואלה!) "יש לנו ארץ נהדרת", נראית כ"גג" על התכנית – ולא להיפך.

ונראה שמעמדה הפך את "ארץ נהדרת" לנשכנית יותר – היא לא מפחדת לרדת על שרון כקיסר הממלכה, ודאי שלא על מופז. אבל, בינינו, פוליטיקאים הם טרף קל. תכנית סאטירה טובה, נשכנית, תטפל באלו שנחשבים לחביבי הציבור, ופוליטיקאים רחוקים מהתואר הזה. ומי כן קרוב אליו? נניח – נינט טייב. ואכן, הדמות של נינט דפקה הופעה ראשונה השבוע, כשעברה בין הפוליטיקאים, מחזיקה מטה קסמים ביד, ובמילה אחת, "מאמי", הפכה אותם למאמים לאומיים. הבעיה היא שאין בכל המהלך הזה שום אמירה ביקורתית. נינט נשארה הכי מאמי שיש. ומה שאנחנו רוצים מארץ נהדרת זה את המבט הציני המפוכח, לא רק על יחיאל חזן, אלא גם, ובמיוחד, על מה או מי שהפך לסמל האולטימטיבי של הישראליות בת זמננו, לטוב ולרע.

וכשדנים אנו בישראליות החדשה, חזקה עלינו להזכיר גם את ראש הממשלה, האיש שללא ספק עלה על קוד הקונצנזוס הישראלי, פיצח את המטריקס ומאז משתמש בו כחומר ביד היוצר, עד כדי כך שמיליונים ינהרו אחריו, בלי לתהות לאן או מדוע – העיקר ששרון, כמו עמוד האש, הולך לפני המחנה. ולכן קיבלה סוגיית האירוע המוחי (הקל!) טיפול תקשורתי כה אובססיבי.

וכאן המקום לעשות אתנחתא קלה ולהכביר מלים טובות על "חדשות 10", בשל השפה החדשותית החדשה שהיא משתמשת בה בעקביות לכל אורך המהדורות – מלונדון וקירשנבאום דרך המהדורה המרכזית ועד "היום שהיה": שפה שמסתכלת בעיניים בוחנות על המציאות וחושפת בציניות את המהלכים שמאחורי המהלכים – את חשיבות הדילים או השפעתם המכרעת של יועצי התקשורת. וכך היה גם סביב סוגיית האירוע המוחי (הקל!) – לא חלפו שעתיים וכבר נסוב הדיון באולפן סביב הסוגיות המהותיות באמת: מתי צריך שרון להראות את פרצופו בתקשורת, מה יהיה הנזק או התועלת לכל אחד מהמתמודדים, וכמובן – קדימה בלי שרון, לאן?

אבל ברגע האמת, כשלו גם בערוץ 10 (ובוודאי שבערוצים האחרים). היה זה כששרון התקשר מיוזמתו לכתבים המדיניים כדי להוכיח שהעניינים כשורה, וצוטט במדויק: "הכל בסדר, ממשיכים קדימה!". כאילו מנסה במטה קסמים ובמילה אחת, "קדימה", ליישר שוב את המציאות. ומה עם איזה מבט ציני מפוכח על האמירה הזו, שכולה תעמולת בחירות? נראה שלרגע היה להם לא נעים בחדשות 10, אחרי הכל – ראש הממשלה עבר אירוע מוחי (קל!). אבל, אם שרון בעצמו מוכן לרתום את העסק לתעמולת הבחירות כבר במשפט הראשון שהוא מוציא לתקשורת, אין שום סיבה שבחדשות 10 לא ייכנסו בו. אחרי הכל, אנו מצפים ממהדורת החדשות למבט מפוכח לא רק על יחיאל חזן, אלא גם, ובמיוחד, על מי שאיננו רק סמל אולטימטיבי, אלא הוא הוא הישראליות בת זמננו, לטוב ולרע.