כל צבעי הטמבורין

יש סרטי תעודה שנבנים ממאמץ בלתי מתפשר של היוצר לחדור אל מאחורי המעטה של הנושא שבחר. "אין כיוון הביתה" הוא לא אחד מהם. מצד שני, כשיש לך נושא כמו בוב דילן ויוצר כמו מרטין סקורסזה, אז גם לשים לו מיקרופון ולתת לו לדבר, בשילוב עם עבודת ארכיון מדהימה, יוצר לך מעדן אמיתי לחובבי מוזיקה – לא כל שכן לדילנולוגים מושבעים.

סקורסזה לא עושה לדילן חיים קשים. למעשה, לא שומעים אותו בכלל שואל שאלות. הסרט הוא קטעי ארכיון, ראיונות עם אנשים מעברו של דילן ועם דילן עצמו. אבל האנשים מהעבר נבחרו היטב, כך שלצד ג'ואן באאז, פיט סיגר ואלן גינזברג יש גם אנשים שלא שמעתם עליהם בחיים, ודילן עצמו נשמע טוב, נהיר, משועשע, עדיין עם הניצוץ הממזרי בעיניים שקשה לא לאהוב.

גם מי שאינו סוגד לרוברט אלן צימרמן ולא חושב (כמו כותב שורות אלה) שהוא אולי המשורר החשוב ביותר שכתב בשפה האנגלית במאה ה-20, יוכל להתענג על קטעי הארכיון הנדירים, קטעי הבלוז, הקאנטרי והפולק מלפני חמישים שנה ויותר, שעיצבו את מי שעתיד להיות אחד האמנים החשובים בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית. מאודטה ללד בלי להאולין' וולף, פיסות היסטוריה משובצות בסרט כמו פיסות פרי עסיסיות בעוגה טובה.

עוד ממתק שיענג בעיקר דילנולוגים, הוא החשיפות הקטנות שמספק הסרט. הידעתם שדילן ניסה להתקבל לווסט פוינט, בית הספר לקצינים של צבא ארה"ב? אין לנו אלא להודות, כל אחד לאל המועדף עליו, שבווסט פוינט דחו את בקשתו. או שהוא גנב – שאל ללא רשות ומבלי להחזיר – כמות גדולה של תקליטים נדירים מחנות במיניאפוליס, שם למד זמן קצר באוניברסיטה? דילן לא נרתע מהחשיפה, ומסביר את המקרה בכך ש"הייתי בשליחות בענייני המוזיקה" – אותה תחושת דחף פנימית, המאפיינת אמנים גדולים, שלא נותנים למכשולים קטנים לעצור אותם מלבטא את גאונותם.

הסרט עוסק רק בתקופה קצרה מהקריירה המדהימה של איש הטמבורין – מתחילתה עד קיץ 1966, אז השלים את המהפך מ"זמר מחאה" הקשור בטבורו לתנועות השמאל הרדיקלי לרוקר מחושמל שמפליג הרחק מעבר למאונני פוליטיקה נטולי הומור. אבל מדובר בתקופה הגדולה ביותר של יצירתו, והחלון גדול מספיק כדי לחשוף טפח מנשמתו של האיש הכי חידתי ברוק-אנ'-רול – היהירות, הביטחון העצמי חסר הגבולות, הנחישות להיות כוכב והיצירתיות הבלתי ניתנת לעצירה. ג'ואן באאז מספרת, כיצד אחרי יום שבו סירבו בעלי מלונות דרכים להשכיר לו חדר בגלל מראהו המרוט, תיעל דילן את הכעס הפרטי לאחד משירי הנבואה הגדולים שלו – "בשעה שהספינה תבוא".

אז חשיפות דרמטיות לא תקבלו כאן – מדובר במוצר שנעשה בשליטתו של דילן ונועד, בסופו של יום, להוציא אותו טוב. אבל מדובר בדילן כן, מחויך ובטוח עצמו די הצורך, כדי שאפשר יהיה לחטוף כמה הצצות, דרך טבעות העשן של מוחו, להכיר אותו קצת יותר טוב ולפחות ככל שהדבר נוגע לי – להתאהב עוד יותר.

"בוב דילן: אין כיוון הביתה", יום א', 21:30, ערוץ 8