גברים ממאדים, נשים מנעה

הספר של נעה ידלין "שאלות קשות לאללה: אתם שואלים-אלוהים משיב" (הוצאת חרגול) מצחיק. הוא מצחיק כ"סאטירה", כמו שידלין מדגישה, "הוא לא גיחי-גיחי". "שאלות קשות לאללה" מציג את אלוהים כפי שהוא כנראה חייב להיות, אם מסתכלים על התוצאות בשטח: ילדותי, קפריזי, חסר לב, אינטליגנטי, שוביניסט, אוהב להתבדח על חשבוננו. מדובר בבדיחה כואבת ובסאטירה מוצלחת במיוחד. מה שמוביל, אם לא לרצון למות, אז אולי לדיון בשאלת ההבדל בין הומור נשי להומור גברי. יש שיגידו שהומור גברי נוטה יותר לכיוון ה"גיחי-גיחי", ומנגד יש מי שרואה את עיקר ההבדל בכך שנשים פשוט לא מצחיקות.

ידלין, בת 30, שספרה זה מבוסס על טורה שפרסמה ב"כל העיר" הירושלמי, נדרשת לסוגיה.

את חושבת שנשים פחות מצחיקות מגברים?

"קודם כל, גם אין כל כך הרבה גברים מצחיקים. זה לא שהעולם מוצף בגברים מצחיקים. ולא, אני לא חושבת שנשים פחות מצחיקות באופן גנטי. אבל הומור זה באמת נושא מעניין והסוציולוגיה של ההומור, אם להתפלצן, זה נושא מרתק. יש הרבה מאד סיבות לכך שיש פחות נשים מצחיקות שנראות לעין – בקדמת הבמה, בעיתונים ובטלוויזיה. זה מתחיל מסיבות של חינוך. לא משנה עד כמה נדמה לנו שהתקדמנו, גם אני ובחורות אחרות שהתחנכו במשפחות ליברליות לפני שלושים שנה, עדיין קיבלו מסר שמחלחל מאד עמוק לפיו בחורות אמורות להיות חמודות ולהקסים. לעומת זאת הומור זה דבר מאיים ותוקפני. בעיני אולי הומור זה הדבר הכי סקסי שיש, אבל עדיין הומור הוא ביטוי מאד מיידי של כוח. הומור מוצלח כמובן. ולהרבה נשים קשה מאד לשים את עצמן בעמדת הכוח הזו, ובחברה שאנחנו חיים בה זה גם במידה רבה של צדק".

אז מה מאפשר לך לעשות את זה?

"אחרים ישפטו אם אני באמת מצחיקה. אני לא יודעת למה אני ככה, אבל הרי יש בכל זאת כאלו שכותבות מצחיק".

ומה מצחיק אותך?

"שי ודרור מצחיקים אותי בטירוף, בתוכנית רדיו שלהם ובכל תוכניות הטלוויזיה שהם עשו אי פעם. הם היחידים שחד משמעית עושים סאטירה בארץ. רנו פסקל ב'ביפ' מצחיק אותי. ואני אומרת את זה למרות שזה מקומם את כל הטוקבקיסטים וכולם שונאים את זה. מצחיק אותי 'המופע של לארי סנדרס' וגם 'סיינפלד', למרות שזה מביך ובנאלי להגיד. והספר שהכי מצחיק אותי הוא 'הילדה חיותה רואה ממותה' שהוא ספר שירים קצרים בחרוזים של חנוך לוין. אם אני הייתי כותבת כזה דבר הייתי מוכנה למות אחר כך. זה הומור נהדר ובכל זאת לא לקוח את עצמו ברצינות תהומית".

אז מה – נשים לא מצחיקות אותך?

"אלן דג'נרס ורוזי אודונל מצחיקות אותי, שזה מעניין, בהקשר של גברי-נשי, כי שתיהן לסביות, ואולי יש להן תחושת שחרור, שמותר להן לבנות את הזהות שלהן בצורה מסוימת, וזה מה שמאפשר את זה. כשעירית לינור כתבה את העמוד האחורי בחדשות היא הצחיקה אותי והיה לה טור אחד במיוחד, שנקרא 'השקרים הגדולים באמת' שנדד איתה מדירה לדירה במשך שנים, מרוב שהוא היה מצחיק. 'דאבל דייט' ממש מצחיקה אותי. אני יוצאת אולי בעלת טעם רדוד אבל מה אני אעשה שזה מצחיק אותי. ובארץ אני חושבת שדנה מודן ואורנה בנאי הן נשים מצחיקות, גם כפרפורמריות וגם במחשבה שמאחורי הדברים".

נעה ידלין, "שאלות קשות לאללה" (חרגול)