איזו מוזיקה אתה שומע כשאתה עובד?
מוזיקה המכונה "קלאסית", בזמן האחרון בעיקר בארוק, אבל באופן כללי אני שומע מוזיקה מהתקופה הפרה-רנסאנסית ועד הפוסט קלאסית, כלומר בערך מגיום דה מאשו ועד בטהובן. במהלך תקופה זו, ובכל זאת, מדובר ב-500 שנה, נכתבו היצירות שאותי הכי מרתקות ומרגשות ונעשו הניסיונות הכי אוונגרדים במוזיקה.
כל הזמן מתגלים עוד ועוד מלחינים ויצירות, קמים אנסמבלים חדשים ומוקלטים ביצועים נפלאים. על מוזיקה מהתקופה הרומנטית אני בד"כ פוסח (אם כי את שוברט אני מאוד אוהב) ועובר למוזיקה פוסט רומנטית עד עכשווית, אותה אני שומע בעיקר ברדיו.
אני לא חושב שהמוזיקה שאני שומע משפיעה על העבודה שלי ובאופן כללי אין לדעתי קשר בין מוזיקה לאמנות פלסטית. נעשו ניסיונות מעניינים שקשורים לחיבורים כאלה, אבל בעיניי, במקומות שבהם מופיעה מוזיקה כדימוי בתולדות האמנות (אצל ורמיר, למשל), נוצרת דווקא העצמה האילמת של הציור, של הבעייתיות ביכולת שלו לתקשר.
מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?
אותי מזינים בעיקר ספרים וסרטים. טלוויזיה אין לי בבית וזה מדיום שלא ממש מעניין אותי. אני לא אוהב לראות סרטים בטלוויזיה האינפורמציה אמנם עוברת אבל לא החוויה, זה כמו ההבדל בין מקור לרפרודוקציה. אני עדיין מאמין בעליונות של המקור.
אני מאוד אוהב קולנוע, מכל מיני סוגים, אבל אם הייתי צריך לציין יוצר אחד הייתי אומר רובר ברסון, שעבד בסגנון נטורליסטי ושהעוצמה של הסרטים שלו היא מן הסוג המצטבר. טקסטים אני קורא מכל הסוגים: רומנים, ספרי עיון והגות. בזמן האחרון יצא לי אולי במקרה לקרוא ברצף כמה ספרים שקשורים למלחהע"מ השנייה ולשואה - היומנים של קלמפרר, הבנאליות של הרוע של חנה ארנדט (ולא ממש אהבתי את האג'נדה שלה), ורומן של איאן מקיואן שמתאר בחלקו חוויות מזמן המלחמה.
האופן שבו הדברים האלה משפיעים עליי הוא כמעט אף פעם לא ישיר. אני נותן לדברים לשקוע, וקורה שהם צצים בצורת דימויים. לפעמים, עוברות כמה שנים עד שאני מבין את המקור שלהם. ישנם דברים אחרים שמזינים אותי ישנם ציורים שיכולים לרגש אותי עד דמעות. אני מעדיף את ואן אייק, ואן דר ויידן, ממלינג, ברוייגל, ורמיר, שרדן, ג'ונס, ונאו ראוך.
אל תפספס
האינטרנט משעמם
מה היית משנה ברחוב מגוריך?
אני גר בעיר דויסבורג בגרמניה ברחוב דיקלסבאכשטראסה ולא הייתי משנה בו כלום.
למי היית מכניס מכות?
מבחינתי, זו שאלה לא רצינית. יש הרבה דברים, בעיקר בארץ, שמרגיזים אותי אבל עוד לא הגעתי לאלימות, כשזה יקרה אתם תדעו.
מה ההתמכרות שלך?
יכול להיות שאני מכור למוזיקה, אבל אף פעם לא בדקתי את זה- לא ניסיתי להפסיק.
את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?
קורה שאני מדמיין פגישה עם אמן נערץ, עם ג'ספר ג'ונס לדוגמא. אני מניח שבמציאות הייתי מתאכזב, משתי סיבות: לא תמיד יש קשר בין נפלאותה של יצירה לבין אופיו של היוצר, וחוץ מזה, בטח לא הייתי יודע מה להגיד.
מי היית רוצה שיראה את התערוכה, חי או מת?
הכי חשובה לי דעתם של אמנים שאני מעריך, רבים כאלה היו בפתיחת התערוכה. היה מעניין אותי לשמוע את דעתם של אמנים מן העבר, כמו אלה שציינתי קודם.
מהם הרגלי הגלישה שלך?
האינטרנט בד"כ משעמם אותי, חוץ מאתרי מוזיקה וחנויות מוזיקה און-ליין.
תיק עיתונות
גיל שחר, 40, חי ועובד בגרמניה כבר עשר שנים. לפני כן הספיק לזכות במספר פרסים, ללמוד וללמד במדרשה, להציג תערוכות יחיד בג'ולי מ. (1993 ו-1994), באוניברסיטת חיפה (1995), בבית האמנים בירושלים (1992) ובתערוכות קבוצתיות רבות- ביניהן מוזיאון תל אביב (1992, 1994), מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד (1995) ועוד. כבר עשר שנים שהוא חי, יוצר ומציג בין גרמניה האחרת לישראל הנוכחית. הוא השתתף בתערוכות במוזיאון היהודי בווינה, בטייט גלרי שבליברפול וברחבי גרמניה.
ב"בדים", תערוכתו החדשה בג'ולי מ., ניכרות השפעות רבות של גדולי עולם האמנות החביבים עליו. נושא עיוותי הראייה ותעתועיה, שהסעיר אינספור אמנים לאורך המאות, מופיעים כאן בווריאציות שונות - במשחק שנע בין ציור לפיסול, בין הבד לצורות מובנות, סדורות וגיאומטריות.
המציאות, שקשה להתעלם ממנה, תופסת בתערוכה זו מימד כמעט מטפיזי. אל המציאות מתייחס שחר באמצעות חיבורה למימדים גיאומטריים. המקום שבו מתחברת העין להטעיית הראייה, הוא גם המקום שבו המציאות מתעוותת לנגד עינינו. המימד הנוסף, שבו מתחברת המציאות אל הצורות המשולבות על הבד, הוא המימד שבו פורח שחר. המבט הנוסף שמצריכות העבודות משליך את המחשבה היישר אל הסוריאליזם, אל מה שנמצא במקום שבו היצירה מתחילה להיגמר והיומיום מתחיל להלום.
בשנה האחרונה הציג שחר תערוכות יחיד במוזיאון ואן גוך ובגלריה לוהרל שבמינשנגלאדבך, המייצגת את שחר בגרמניה. בימים אלה הוא משתתף גם בתערוכה "פסלי דיוקן מרודן ועד ימינו..." בקונסטהלה שבאמדן. ניתן יהיה לפגוש את האמן גם בשיח גלריה שייערך בג'ולי מ., ביום שבת הקרוב, ה-31.12, בשעה 11:30.