הקומבינה של גאזולינה ללא וזלינה

מתתם על הגאזולינה או לא סבלתם אותו, קשה היה שלא לשים לב לאופן שבו הרגאייטון חדר לפתע, די משומקום מבחינת העולם הלא-לטיני, היישר אל לב המיינסטרים. אך הרגאייטון הוא רק פן אחד ומאוד מסוים, בהיותו ז'אנר קצת מוגבל עם נטייה קשה לקיטש, של חדירה מסיבית של צלילים עם שורש שחור ובאס דומיננטי במיוחד. מה שחיבר יחדיו רבות מרחבות הריקודים במהלך השנה האחרונה, הן באלו של מוזיקה שחורה פרופר והן באלו שעד לא מזמן נשלטו על-ידי צלילים לבנים, מונוטוניים ואלקטרונים לרוב (קהילות האלקטרו/קלאש לדוגמה), הוא הפתיחות המוזיקלית ששררה בהם. רגאייטון, ביילה Fאנק וגריים (ובאופן כלשהו גם קראנק, הצד הבאסי והמלוכלך יותר של ההיפ-הופ מדרום ארה"ב), כולם תתי ז'אנרים, יצירי כלאיים או ז'אנרים עצמאים, שצצו בכל עבר: ברדיו, במועדונים, בפרומואים בטלוויזיה ואפילו במסיבות בתי מלון בטבריה. הם חדרו עמוק והשתלבו ברפרטואר הקיים עם גרסאות רגאייטון לכל להיטי ההיפ-הופ, או עם הנציגים הבולטים ליידי סובריין ו-מ.י.ה (שהיא בעצמה לא נציגה אותנטית של כלום, אלא תופעה מעניינת שמשלבת את כל הצלילים הנזכרים כאן לעיסה טעימה במיוחד).

זו לא מהפכה או תופעה חובקת כל, אך אם זוכרים שרק לפני כמה שנים התפעלו כולם כיצד פרץ ההיפ הופ מחוץ לגטו האמריקאי אל המיינסטרים העולמי, מדובר בתהליך מעניין ומהיר למדי. חלקם הרי סגנונות שנולדו לא מזמן ורק כעת מתגבשים לאלבומים שלמים (גריים), וחלקם ז'אנרים שבמשך יותר מעשור פרחו בעולמותיהם הסגורים והמרוחקים (רגאייטון, ביילה פאנק), ועד עתה לא חוו את המומנטום שהוציאם משכונות העוני בהם התקיימו.

העוני הוא גם המאפיין הסוציולוגי הרחב ביותר שנמצא בבסיס היווצרותם של הסגנונות המוזיקליים הנ"ל, וגם הקלישאה העקבית (ואמיתית, מטבען של קלישאות) ביותר של עולם המוזיקה. כנראה שרק עניים ממש עדיין יכולים להאמין שמוזיקה תציל להם את החיים. אך מעבר להיות סגנונות אלו עוד זרוע של עולם ההיפ-הופ המתרחב בחסות תאגידית, הם כולם שותפים לאותה אסתטיקה, החוזרת לימים של תחילת שנות השמונים, כאשר כמה צעירים בשכונות העוני של ניו-יורק חיברו השפעות של Fאנק, לטין, דיסקו ורגאיי, והולידו את ההיפ הופ כתרבות אחת שלמה, פתוחה ומגוונת. ויותר מכך, הם כולם חוזרים אל "פלאנט רוק" של אפריקה במבאטה, הצומת ממנה הסתעפו ז'אנרים שונים ומנוגדים לכאורה – היפ הופ, אלקטרו, בוטי בייס וטכנו, ומחזירים לרחבות הריקודים את שמחת החיים.