הוא קנה 500 גרם גרעינים שחורים בפיצוצייה בקצה הדרומי של שדרות רוטשילד, ליד פינת אלנבי, ועשה את דרכו צפונה על השדרה, מפצח בפיזור דעת. היא קנתה קופסה של 500 גרם טחינה במכולת ברחוב מרמורק, קרוב לקצה הצפוני של שדרות רוטשילד, ואז עלתה על השדרה בכיוון דרום.
השדרה היתה מלאה בפסלים של שוורים בשלל צבעים, תנוחות ותוספות, אך בעודם הולכים בגשם זה לקראת זו וזו לקראת זה, הוא מפצח והיא נושאת טחינה בשקית ורודה, הם כמעט ולא הבחינו בשוורים מפני שמוחם היה מלא בפנטזיות מיניות.
הוא הביט בנשים שעברו מולו ודמיין איך יהיה סקס איתן. אימא עדינה שעזרה לבנה לטפס על גב שור נראתה לו נמרה אמיתית במיטה, מאלה שצועקות בקול ושורטות ומבקשות עוד. חיילת בעלת שיער שחור ארוך ונזם באף נראתה לו כמו מישהי שאוהבת למצוץ יותר מכל דבר אחר. בקשר לשלישית הוא היה משוכנע שהיא שקטה, כמעט דוממת במהלך האקט, אבל האורגזמות שלה מאוד חזקות ומאוד רטובות, והכ?וס שלה מגולח.
היא הביטה בגברים ודמיינה את הסקס איתם. לעורך הדין הממהר והחנון בוודאי יש זין ענק והוא אוהב לתקוע אותו בתחת. המחומצן הצעיר בטח נוהם כמו גורילה כשהוא גומר, ומכווץ בכוח את שרירי העכוז הנהדר שלו. והאבא הקרח עם הזיפים הג'ינג'יים שהולך יד ביד עם בתו הקטנה הוא קינקי שצובט פטמות ואוהב לעשות את זה במקומות ציבוריים עם זרות מוחלטות, אבל גומר אחרי שתי שניות ובורח.
הם פסעו זה לקראת זו בשדרה, שקועים בפנטזיות, מתגרים, מתנפחים, נרטבים, עד שבאזור פינת נחמני הם נעצרו זו מול זה. הוא הביט בה והיא הביטה בו במשך כמה שניות. הוא פיצח גרעין ורקק את הקליפה והיא העבירה את השקית מיד ליד. לבסוף פנו שניהם למעבר החציה המערבי, אך אולי בגלל הגשם הוא לא שם לב, התחלק בבוץ, נפל על הכביש ומונית דרסה לו את הראש.
זה זרק אותה למקרה מילדותה. ביום גשום מאוד אביה עצר בשולי כביש מהיר בגלל שהיא בכתה במושב האחורי. נהג שנסע על השוליים כדי לעקוף פקק התנגש במכוניתם בעוצמה. עכשיו, בשדרות רוטשילד, היא התיישבה על הבוץ ודמעותיה התערבבו בגשם.
בדו"ח הניתוח לאחר המוות כתב הפתולוג שמעוצמת המהלומה נחצה המוח של הבחור בדיוק לשניים. משקל כל אחד מהחצאים היה 500 גרם.
היא נלקחה לחדר מיון ומשם נשלחה לטיפול פסיכולוגי. במהלך הטיפול התוודתה בפני הפסיכולוג על הזיותיה המיניות החזקות והודתה שאפילו שם, בטיפול, דמיינה יחסי מין איתו, הפסיכולוג. היא אמרה שהוא נראה לה הטיפוס שבועל בעוצמה מאחור ופורץ בצחוק לאחר הגמירה.
הם נישאו כעבור שנה. במהלך תשע השנים הבאות נולדו להם שלושה ילדים מוצלחים והם ניהלו חיי משפחה מספקים וטובים. הדבר היחיד שהפסיכולוג לא ידע מעולם הוא שהבן האמצעי לא היה באמת שלו: הוא נוצר בעקבות ביקור שלה בסופרמרקט. בשורה של חבילות הפסטה (שכולם יודעים מה משקלן) היא נעצרה מול גבר שחרחר שדמה דמיון מפתיע למפצח הגרעינים שהלך מולה בשדרות רוטשילד כמה שנים לפני כן. היא דמיינה אותו בועל אותה בעמידה בדירה קטנה ברחוב סמוך, וכעבור כעשרים דקות זה בדיוק מה שקרה.
אך כאמור, היא לא נתנה לסיפור הזה להעיב על ההרמוניה ההמשפחתית. כך או כך, תירצה לעצמה, בעלה הפסיכולוג נהנה בכל אחד משלושת ההריונות שלה משדיה הגדולים, שמשקלם במהלך כל הריון עלה ב-500 גרם. הוא לא באמת יכול להתלונן.
סיכום
52 הקטעים בפרוייקט 500 גרם נכתבו באביב-קיץ 2004. לקראת סוף אותה שנה פניתי לוואלה! והצעתי לפרסם אותם מדי שבוע במשך שנה אחת מהשבוע הראשון ועד השבוע האחרון של 2005, בהתאמות אקטואליות קלות (למשל, השוורים בשדרות רוטשילד בקטע האחרון). במקביל פניתי לחברי המעצב רענן אליזוב, והוא הציע ללוות את כל הקטעים בפרשנות משלו, שתסופר בשפה גראפית ייחודית לפרוייקט.
ההגדרה של הטקסטים ב-500 גרם היא לא חד-משמעית: אנקדוטות. מצבים. קטעים. תמונות טקסטואליות של 500 מילים (פלוס מינוס). יכול להיות שחלקם אפילו עונים להגדרה "סיפורים קצרים מאוד". זה לא ממש משנה. יותר חשוב היה שקוראים יבינו את השפה תוך כמה שבועות ויתחברו אליה. אני מאמין שזה קרה לכמה לפחות הדרישות הנואשות ל"פואנטה" פסקו עם הזמן.
תודה לוואלה!, תודה לרענן, תודה לקוראים. 500 גרם אולי יחזרו מתישהו, בגלגול כזה או אחר. עד אז ביי.