נשמע כמו תיק למולדר וסקאלי

ב-30 באוקטובר 1938 שודר בתחנת רדיו האמריקאי התסכית "מלחמת העולמות", עיבוד רדיופוני של אורסון וולס לספרו של ה.ג. וולס – ומייד גרם לבהלה בקרב המאזינים, שחשבו שמדובר בדיווח אמת על מתקפה ממאדים. רבים החלו לברוח וחלק אף דיווחו כי הם חשים את הרעל שפוזר על ידי החייזרים באוויר. האירוע הזה מסמל פעמיים את תמימותה של אותה תקופה: פעם אחת בשל הקלות הבלתי נסבלת בה האמינו רבים כל כך לסיפור מופרך כל כך; ופעם שניה בשל העובדה שהמידע הזה – שהגיע לציבור דרך תקשורת ההמונים – התקבל מייד באמון מוחלט. מאז חוו יחסי האמון האלה, בין הציבור לתקשורת ההמונים, הידרדרות עקבית עד ימינו אנו - העידן הסרקסטי עד כדי הקאה, בו כל דיווח מתקבל מייד בחוסר אמון מוחלט, או לפחות בחשדנות ראויה לציון.

ונזכרתי ב"מלחמת העולמות" במהלך צפיה בספיישל סוף השבוע של ערוץ ההיסטוריה, שהוקדש לעב"מים ולחייזרים. במשך שעות נפרסו על המסך סיפורים מרימי גבה ומסמרי שיער: ביקורים חוצניים חוזרים ונשנים, מפגשים מהסוג השלישי, חטיפות בני אנוש, גופות בעלי חיים מהן הוצאו איברים בדרך מסתורית.

ולצופה הספקן לא נותר אלא לתהות: כיצד יתכן שבעוד שלאורך השנים הללו שופרו ושוכללו אמצעי התיעוד בלי הכר, עד כדי כך שאין כמעט נקודה על הגלובוס שאינה נמצאת תחת מעקב לווייני/ ויזואלי/ מכ"מי, כיצד יתכן שדווקא בעידן החשוף הזה, דיווחים על עב"מים לא רק שלא פסקו מאז שנות הארבעים, אלא הם נמצאים בעליה מתמדת. אלפי דיווחים בשנה, המופיעים באופן סדיר באתרי אינטרנט, פורומים ומגזינים המוקדשים בלעדית לנושא. היטיב לנסח זאת אחד המרואיינים: "יש בידינו עשרות אלפי דיווחים שונים על מפגשים או תצפיות של עב"מים – ובכל זאת, אין בידינו ולו הוכחה מדעית אחת".

אבל המשפט הזה, שאמור לסתום את הגולל על הוויכוח סביב אמינות הדיווחים עבור כל אדם רציונלי, דווקא מספק הסבר לתופעה. "כשאנשים פוגשים תופעות שאין הם יכולים להסביר, הם נוטים לייחס אותם לתופעות על טבעיות", אומר מרואיין אחר. "פעם הם ייחסו זאת לאלוהים. אבל המדע הוציא את אלוהים מהאופנה, וכך אנשים רבים ייחסו תופעות כאלו לעב"מים. חוסר המידע גורם לניפוח התופעה". עד כדי כך הגיעו הדברים, שלא מעטים בטוחים שחייזרים הגיעו לכאן לפני מאות אלפי שנים, סייעו ביצירת בני האדם, ולכן - הם הם האלוהים. אין מנוס, גולשים יקרים, מלהסיק כי מדובר באמונה. ואמונה בעב"מים, ממש כמו אמונה באלוהים, היא עניין שמעבר להוכחה (אחרת היתה הופכת לידיעה). במלים אחרות, מדובר בדת. דת העב"מים. ואמצעי התקשורת הם נושאי הבשורה שלה. האמת נמצאת אי שם, ובינתיים – איש באמונתו יחיה.

סוג נוסף של ביקור בכוכב אחר סיפק לנו "המרדף" (ראשון, ערוץ 10) – רשמי מסעו של ניצן הורוביץ לאפגניסטן. הורוביץ פורס את קורותיה ומראיה של המדינה הזו באופן מרתק (אם כי מדי פעם טרחני מדי), אך כמובן שהחלק המרכזי והמעניין של הסרט עוסק באיש שמזמן הפך למיתוס עוד בחייו – אוסאמה בן לאדן. בשקדנות ובידענות משרטט הורוביץ את מסלול בריחתו של בן לאדן – מסודן לאפגניסטן בשל לחץ אמריקאי, ממקומו הגלוי אל המחילות בטורה-בורה שנחפרו על ידי הסי.איי.איי בעצמו, ומשם דרך נתיבי ההרים אל פקיסטן השכנה, בה ככל הנראה הוא עדיין משוטט חופשי ומאושר.

ולצופה הספקן לא נותר אלא לתהות: כיצד יתכן שבעידן הג'י.פי.אס/איתוראן, בו יכול כל צופה זב חוטם לצפות בשכנה שלו מחטטת באפה דרך Google Earth – בעידן הזה, לא הצליחה עדיין המעצמה הגדולה בעולם לתפוס את האיש. ועד כדי כך הגיעו הדברים שכל פיסת מידע על מיקומו או מראהו לא עולה ברמת אמינותה על דיווחים אודות חייזרים ועב"מים. וגם הורוביץ מספר לנו שאולי, אולי, האמריקאים לא ממש רוצים לתפוס את בן לאדן. ככה אפשר להמשיך להילחם בטרור עד אין קץ, ובהיעדר מידע – אפשר רק לנפח את התופעה הרבה מעבר לממדיה הטבעיים. והבאז הקונספירטיבי הזה מצטרף לתאוריות הקשר העתיקות יותר, לפיהן בן לאדן בכלל לא קיים, ואם הוא קיים – הוא סוכן של הסי.איי.איי. כי במלחמה העולמית הזו, שמתנהלת בעידן החשוף אך הסרקסטי עד כדי הקאה - אין מדע ואין רציונל. לא נותר אלא להסיק שמדובר במלחמה סביב אמונה. מצד אחד מאמין מוסלמי, מצד שני מאמין נוצרי. ורבים מאלו שאינם מאמינים לא בזה ולא בזה, המציאו לעצמם דת חדשה. דת הקונספירציה. וגם כאן - אמצעי התקשורת הם נושאי הבשורה שלה. האמת, אולי, נמצאת אי שם. ובינתיים – איש באמונתו יחיה.

פנינה רוזנבלום היתה מחוייכת מאוד במסיבת העיתונאים בה חנכה את קמפיין הבחירות שלה לפריימריס בליכוד. אבל אם חשבתם שהגברת רוזנבלום חשפה את עמדותיה המדיניות, את משנתה החברתית הסדורה, או כל מידע בעל ערך אחר, ניכר כי אינכם בקיאים בהלכות העידן הסרקסטי עד כדי הקאה. אחרי הכל, מידע הוא אויבו הגדול של המהלך השיווקי. כל מהלך שיווקי באשר הוא. ודאי מהלך שיווקי של התופעה המכונה פנינה רוזנבלום. ובהיעדר מידע, כבר אמרנו - אפשר רק לנפח את התופעה הרבה מעבר לממדיה הטבעיים. ולכן כל שנחשף הוא הסלוגן של הקמפיין: "פנינה רוזנבלום – בעזרת השם". ואם קשי תפיסה אתם, מיהרה הבלונז'ה להסביר: "זה גם בעזרת השם, כלומר, אלוהים; וגם בעזרת השם שלי – כלומר פנינה רוזנבלום". וכך, במפגש שקשה שלא לתאר אותו כ"מפגש מהסוג השלישי" עמדה רוזנבלום והפיצה דרך אמצעי התקשורת את הבשורה שלה: פנינה רוזנבלום כאלוהים. או פנינה רוזנבלום כחייזר. תלוי במה אתם מאמינים. והאמת? אל תחפשו אותה אפילו.