"אני חולק על ידידי המלומד"

מעל כל תופעות השוליים ותת-ההתרחשויות של עולם המוזיקה, חולשת קהילה אינטרנטית רחבה שעוסקת במיפוי וניתוח מתמידים של התופעות המבעבעות מתחת לפני השטח. כאשר התעשייה שמסביב בתהליך מתמיד של הצטמצמות וכמעט קורסת, מגזינים נסגרים ואנשי הביניים של חברות התקליטים מתקצצים (ואיתם מגלי הכשרונות של תחומי השוליים הפחות כלכליים), מי שרוצה לעבוד בתחום מוצא את עצמו נדחק לפינה, בין אם הוא רוצה לתקלט, לשדר ברדיו, לכתוב על מוזיקה או סתם להשפיע. אם מישהו רוצה לתקשר מעל במה שמגיעה לקהל כלשהו, כדאי שיבסס את עצמו עם איזה בלוג עם ארכיון עומק, ועם כל הקישורים הנכונים (לבלוגרים אחרים, כמובן), כפי שעושים מבקר המוזיקה של הניו-יורקר (סשה פרר ג'ונס), כתבי מגזינים כמו ה-Fader ו-Prefix או ראשי מחלקות בפיצ'פורק (פיליפ שרבורן בגזרת הטכנו או ג'וליאן שפרד עם טור ההגיגים interrobang). לא רק שתייצר לעצמך את המוניטין הדרוש בשביל לעבור לשלב הבא בסולם הכלכלי של התחום (אשכרה לקבל משכורות על העבודה שלך), אלא גם תעמוד בקצב השיח, בדקויותיו, ורק שתיזהר לא להיסחף עם הזרם.

מ.י.ה היא תופעת השנה ונציגה בולטת בסיכומיה? עזבו אתכם, זו מחווה לתפוצה האינטרנטית של אלבומה ב-2004, אז עדיין היה ליותר מכמה אנשים כוח לדון בסוגיות שהעלתה הפרסונה שלה. שמעתם על גריים, הצליל החדש של לונדון? פה כבר מדברים על המוגבלויות האינהרנטיות שלו. השפה של העולם הביקורתי זה היא מסובכת וסלנגית, כלי המשמר את מעמדה כאליטה תרבותית שלא פשוט לחדור אליה ולהשתלב במעגל העבודה שלה. בנוסף, מתחזקי הבלוגרים אוחזים גם במשרות כתיבה עבור כמה עיתונים-מגזינים-אתרים במקביל, ומכאן נגזרת זהירות ניכרת, שלא לחשוף יותר מדי ומוקדם מדי את שירצו לפרסם בגיליון הפרינט הבא. תאמינו או לא, ככה נולד לו הייפ חדש, בין אם זה בולטימור קלאב או התלהבות מגרסאות ה-Chopped&Screwed של אלבומי הדירטי סאות'.