אלבומי השנה שלנו

במקום רשימה אחת של אלבומי השנה המורכבת מטעמם המשוקלל של מבקרי המוזיקה שלנו, בחרנו להציג בפניכם את הבחירות שלהם ככה, כמו שהן, כדי שתדעו מה כל מבקר שלנו שומע כשהוא מגיע הביתה אחרי יום ארוך במשרד.

אז קחו נשימה ארוכה, ותתחילו לצלול/לגלול למטה:

עשרת אלבומי השנה:

1. סנט אטיין, "Tales From Turnpike House" (הד ארצי)
2. ברוקן סושאל סין, "Broken Social Scene" (יבוא)
3. ג'וליאן קופ, "Citizen Cain'd" (יבוא)
4. אל-סי-די סאונדסיסטם, "LCD Soundsystem" (הליקון)
5. ג'יימי לידל, "Multiply" (אם-סי-איי)
6. לואו, "The Great Destrotyer" (הד ארצי)
7. קווין בלכדום, "Eat My Heart Out" (יבוא)
8. אנטוני אנד דה ג'ונסונס, "I Am A Bird Now" (הד ארצי)
9. ארט ברוט, "בנג בנג רוק אנ' רול" (יבוא)
10. התלבטתי לגבי המקום העשירי:
סאיאן סופה קרו, קלי פולאר, האילס, סופיאן סטיבנס, ארכיטקצ'ור אין הלסינקי, סטארס, דה ניו פורנוגרפרס, וודינג פרזנט, אנימל קולקטיב, אקו והבאנימן, סליטר קיני, פו פייטרז, קומון, פוג, בריאן אינו, ניין הורסס, באקסטר דיורי, מ.ו.ט.ו, ה-Apes, סטיב ספייסק, בלאקלישס, Pavvoharju, The Flesh, אאוט האד, טום וק, Why?, נאס, ליידיטרון, דדלי סנייקס, דה הולד סטדי.

חמשת שירי השנה :

ג'וליאן קופ, I Will Be Absorbed
אליס ראסל, Mirror Mirror On The Wolf , Tell The Story Right
סנט אטיין, Good Thing
!!!, Take Ecstasy With Me
לואו,California

אלבומי השנה:
1. קנייה ווסט, "Late Registration"
האלבום הזה הוא כמו החיים – מצחיק, עצוב, מרגש, סוחף, מרקיד, מלא נשמה, ועם סימפולים גאוניים. סטירת לחי מהדהדת נוספת למי שחושב שקנייה הוא מפיק גאון אבל ראפר בינוני.

2. לינדסטרום ופרינס תומאס, "Lindstrom & Prins Thomas"
הממזר הנורבגי עושה דיסקו כמו איטלקי עם שפם.

3. בלאקלישס, "The Craft"
רכבת החרוזים של גאב ממשיכה לדהור על הפסים הFאנקיים של צ'יף אקסל, אל עבר עתיד עמוק ויפה יותר להיפ הופ בפרט ולאנושות בכלל.

4. בלוקהד, "Downtown Science"
האיש ששם את ה-mental באינסטרומנטל היפ-הופ.

5. אל-סי-די סאונדסיסטם, "LCD Soundsystem"
אז מה אם הסינגלים המעולים שיצאו בשנים הקודמות הוציאו את האוויר מהתגלית? יותר משהתופעה חשובה, המוזיקה מעולה.

6. אאוט האד, "Let Us Never Speak Of It Again"
!!! + חצאית = צ'יק צ'יק צ'יק.

7. מרקורי רב, "The Secret Migration"
זה אמנם לא "דיזרטר'ז", אפילו לא "אול איז דרים", אבל עדיין יותר אפי מאיתם ויותר סוחף מצונאמי.

8. פרינסס סופרסטאר, "My Machine"
פרינסס, גרסת ההליום של מיסי אליוט, שרה בפלואו חזק ושנון מדע בדיוני שהוא (כמובן) אלגוריה על ההווה.

שירי השנה:

1. קנייה ווסט עם קומון, "My Way Home"

Queens Of The Stone Age – Lullabies To Paralyze
Elbow – Leaders Of The Free World
Fantomas – Suspended Animation
Bill Frisell – East West
Katamine - Lag
Paul Anka – Rock Swings
Strapping Young Lad – Alien
System Of A Down – Hypnotize
Doves – Some Cities
Foo Fighters – In Your Honor

ארקייד פייר, "Funeral"
באמריקה יצא האלבום כבר אשתקד, אך באירופה התבושש/ מה שמאפשר להכתיר אותו גם כאלבום הרוק של אלפיים וחמש/ תיאטרלי, מורבידי, דרמטי וזוהר באור נגוהות - / "פיונרל" הוא אלבום סוחף ברמות הכי גבוהות.

2. רופוס וויינרייט, "Want 2"
שנון ומושחז/ עם שירים שחבל"ז/ מיני-דרמות הומואיות במיטבן/ סוף סוף מהצד הנכון של הישבן.

3. פרנץ פרדיננד, "You Could Have It So Much Better"
אולי לא הורס כמו אלבום הבכורה ישתבח שמו/ אבל האלבום השני של הרביעייה הסקוטית הוא שובר לבבות לא קטן בזכות עצמו.

4. אל-סי-די סאונדסיסטם, "LCD Soundsystem"
אחרי שנים של ציפייה ושורה של סינגלים נהדרים/ ג'יימס מרפי מתהילת DFA נזכר סוף סוף להוציא אלבום ביכורים/ גם אם לא כל השירים החדשים כאן כזה גליק/ הרי שדיסק הבונוס עם הסינגלים הישנים לגמרי מדליק/ ובכלל, קשה להיות מבואס/ כשאל-סי-די סאונדסיסטם מנגנים אט מיי האוס/ הוו יה!

5. מדונה, "Confession On A Dance Floor"
כשמדונה מבקשת יפה, קשה לסרב/ והלילה הזה, כולנו כדור מראות מסתובב/ כשעל ההפקה אחראי סטיוארט פרייס התותח / כולם רוקדים עכשיו, שמח זה מה ש

עשרה אלבומים

1. אמנים שונים, "Mixed by Optimo: Psyched Out"
זה לא רק הפסקול המושלם לכל רחבה, עם מינונים נכונים של נבירה היפסטרית בהיסטוריה כפי שהיא משוכתבת כרגע: רוקאבילי, ג'אז עתידני ואסיד אופנתי, אלא פסקול מלא לחיים.

2. אדה, "Blonde"
את מה שמרלין מונרו ידעה כבר לפני חמישים שנה, מבינים רק היום בטכנו - בלונדיניות נהנות יותר. אדה יצרה טקסטורות מינימליסטיות עדינות, עם מהלכים מלודיים עמוקים והרכיב הסודי שהופך את החבילה למנצחת - הקול שלה.

3. די-ג'יי קוזי, "Cosi Comes Around"
כבר כשליש אינטרנשיונל-פוני הוכיח די ג'יי קוזי (Koze) שיש לו את היכולת להכניס איכויות פופיות לתוך סטרוקטורות דאנסיות (או שאולי זה היה ההפך?). באלבום הסולו שלו, מפגין קוזי מנעד רגשי רחב ומתעתע, שנע בין קטעי רייב להשפעות אניו מוריקוניות.

4. אאוט האד, "Let Us Never Speak of It Again"
הנונשלנטיות של אאוט האד מעוררת קנאה. ללא כל מאמץ נשמע לאוזן, ועם הרבה מאוד הנאה שניכרת בתוצאה הכיפית, הם זיגזגו ביעילות של טכנאי דאב סנילי בין פופ עתידני עקום, פוסט-דיסקו מקפיץ ובלדות מרגשות.

5. אמנים שונ

עשרת אלבומי השנה

רושין מרפי, "Ruby Blue"
לראשונה צועדת למרכז הבמה ללא הגיבוי של מולוקו, ומוכיחה שבהחלט יש לה מה להציע - אלבום ג'אז-טריפ-הופ-טנגו מרגש בהפקת הגאון התורן מתיו הרברט - חדשני וקופצני, רומנטי ועוקצני, בתוספת הופעה בלתי נשכחת בחיפה בקיץ.

ג'יימי לידל, "Multiply"
האמן הבריטי שהיה ידוע בחיבתו לצלילים אלקטרוניים מתכתיים משיל את גלימת האלקטרוניקה ומוציא לאור אלבום מחווה שמתרפק על המוזיקה השחורה של שנות השבעים - מFאנק ועד סול וריתם-אנד-בלוז, שלא נופל ממקורותיו.

קראפטוורק, "Minimum-Maximum"
אלבום ההופעה החיה המצופה של קראפטוורק, אלבום כפול שמכיל את מיטב קטעי הלהקה שהוקלטו בהופעות בערי מזרח אירופה.

אם-83, "Before The Dawn Heals Us"
פסיכדליית שוגייזינג סוחפת ומרגשת, כאילו הזמן עמד מלכת לפני עשר שנים.

מו, "Out Of Breach (Manchester's Revenge)"
האלבום השני של מו (Mu), שמצליח לעשות את הבלתי אפשרי וללכת יותר עמוק לתוך הטירוף הקיצוני שאפיין את האלבום הקודם - מיש-מש של השפעות אסיד, איי-די-אם, היפ-הופ, פופ יפני וג'יבריש.

התפוחים, "Attention!"
כבוד להרכב המקומי ה

ג'יימי לידל, "Multiply"
Fat Freddy’s Drop – Based on a True Story
Common – Be
Roisin Murphy – Ruby Blue
Platinum Pied Pipers – Triple P
Elmore Judd – Angel Sounds
Roger Robinson – Illclectica
Jneiro Jarel – Three Piece Puzzle
MIA – Arular
Surfjan Stevens – Illinois

Leftovers:
Dwight Trible – Love is the Answer
Alice Russell – My Favourite Letters
Marc Mac – How About a Game of Chess
The Superimposers – The Superimposers

Songs/Tracks
Club -
Lady Sovereign – Random
MIA – Bucky Done Gun
Solid Groove – This is Sick
Kerri Chandler – Bar-a-thym
Megablast – Jubita (Stereotyp rmx)
Recloose – Dust

Reggae Spotlight -
Damian Marley – Welcome to Jamrock
I Wayne – Living in Love (Rasta Tell Dem)
Turbulence – Notorious

Crossover -
Amerie – 1 Thing
Daddy Yankee – Gasolina
Gorillaz – Feel Good Inc
John Legend – Used to Love You

My Soul -
Dena Deadly – I Don’t Eva Wanna Stop
Nicole Willis – If This Ain't Love (I Don’t Know What Is)
Steve Spacek – Let the Dollar Circulate
Fat Freddy’s Drop - Flashback

אלבומים:

1. לואו, "The Great Destroyer"

צונמי של גיטרות מתפרצות וסערת רגשות עמוסה ואינטנסיבית. יצירת אמנות כובשת, מפתיעה, שלמה, ובוגרת להפליא של שלישייה וותיקה וטיפ טיפה עצובה.

2. סמוג, "A River Aint Too Much Too Love"
ביל קאלהן הוא כנראה קול ההיגיון האינדיבידואלי היחיד של אמריקה הלבנה, וכמו לו ריד וטים באקלי הוא נשמע כמו שום דבר אחר שאני מכיר. אלבום שקט, כמעט מימי שחושף אותו (יותר מתמיד) במערומיו.

3. סטיוארט איי סטייפלס, "Lucky Dog Recording"
הטינדרסטיקס מעולם לא נשמעו טוב יותר. מצד שני, הטינדרסטיקס הם בעצם סטיוארט סטייפלס שמעניק לעולם באלבום בכורה תשוקה אותנטית וסמיכה מבין שפתיו השבורות של אחד המשוררים האורבניים היחידים של 20 השנים האחרונות.

4. דה נשיונל, "Alligator"
אלבום רוק אלטרנטיבי קשוח ומהודק העוסק כולו בתבונה וברגישות בתעלומה הגדולה והמרתקת בתבל: מערכת היחסים ההפכפכה בין גבר ואישה.

5. ריתם אנד סאונד, "See Mi Yah"
כשאומרים דאב עדכני, מתכוונים לחבורה הגרמנית המעושנת הזאת שנקראת ריתם אנד סאונד ובעיקר מתכוונים לסאונד הממסטל שלה

1. ברייט אייז, "I'm Wide Awake It's Morning"
למרות שההיסים ברקע נעלמו, האלבום הזה מצליח להיות אינטימי, מרגש ומבריק. ללא ספק היצירה השלמה ביותר של השנה.

2. ג'וזפין פוסטר, "Hazel Eyes I Will Lead You"
עם יוקליילי וקול מהפנט, ג'וזפין פוסטר מובילה לאסקפיזם מוחלט שסוחב בנונשלנטיות לעולם טוב יותר.

3. ארט ברוט, "Bang Bang Rock And Roll"
הם מחקים את ה-Fall בלי בושה. אז מה? הם שנונים, מתנשאים ויוצרים פוסט-Pאנק מעולה, וזה מה שחשוב.

4. אנימל קולקטיב, "Feels"
הפריק-פולק מעולם לא היה כל כך ארט-רוק, ואנימל קולקטיב אף פעם לא היו נגישים בצורה כזאת. הפופ של שנות ה-2000 סוף סוף כאן, והוא נשמע פיצוץ.

5. דבנדרה באנהרט, "Cripple Crow"
באנהרט כבר לא לבד ובטח שלא מדוכא. הוא עושה שמח ומערבב אמריקנה מכל הסוגים באלבום ססגוני, מרשים ומיוחד.

6. ושתי באניאן, "Lookaftering"
הקאמבק של השנה הוא של גברת באניאן, שחזרה עם אלבום שני אחרי 35 שנה, שאינו מתרחק מהסטייל של הראשון: שירה צלולה, אווירה פסטורלית והמון המון יופי.

7. Why?, "Elephant Eyelash"
ג'ונתן וולף הוא אמנם בן של רב, אך שמרן הוא לא. ב-"Elephant Eyelash" הוא יוצר את ההיפ-הופ הכי פייבמנטי שיש, ומרחיק את הלי•

סופיאן סטיבנס, "Illinoise"
כשהמקהלה נכנסת בפזמון אני חייב לשיר איתה, ובזכותו חליל ובנג'ו זה פתאום די קול.

אלבו, "Leaders Of The Free World"
בשירים השקטים הקול של גאי גארווי עושה לי חורים באפדירמיס.

מיי מורנינג ג'קט, "z"
אם אי פעם תהיתם איך נשמעת קשת בענן.

ג'וש ראוז, "Nashville"
השילוב הכי קסום בין קאנטרי לסמיתס.

דאבס, "Some Cities"
העיבודים הכי מעניינים ומקוריים ברוק הבריטי.

בן פולדס, "Songs For Silverman"
למרות שהוא "חנון רוק" הוא עושה לי חם בלב.

ריאן אדאמס, "Jacksonville City Lights"
האיש שמקליט יותר ממלאכי חזקיה חזר למוטב ולימי וויסקיטאון.

ניל יאנג, "Prairie Wind"
למרות שהוא השמעון פרס של המוזיקה, נראה אתכם קוראים לו "לוזר" בפנים. והלוואי שהוא היה סבא שלי.

פייסט, "Let It Die"
יש לה קול קטן ויפה והיא באמת נשמעת נורא נחמדה.

זיטה סוון, "A Song About Girls"
סטף קמיל הוא פליט דאוס המועדף עליי ובגללו נורא בא לי להבין צרפתית.

ג'יימי לידל, "Multiply"
מפגן מסנוור של כשרון ומיומנות פנומנלית, של טכניקה מושלמת ונשמה אדירה.

פאט פרדיס דרופ, "Based on A True Story"
זמר ממיס, דאב עמוק ואפקטיבי, שירים מנצחים – הם מניו זילנד והם הקראודד האוס של המאה ה-21 על סקאנק, ולכל מקום שבו הם הולכים (ומופיעים) הם לוקחים איתם את מזג האוויר.

MIA, "Arular"
מגיע לה פרס נובל על היכולת לחדור למיינסטרים ולהדביק אותו בווירוס פוליטי קשוח שמגובה בצלילים אלקטרוניים גולמיים וקיצוניים כמעט.

אל-סי-די סאונדסיסטם, "LCD Soundsystem"
ג'יימס מרפי לא ביקש להיות כוכב בקמפיין עולמי של הייפ. אבל הכשרון שלו לעשות משהו חדש באמת שנשמע כמו כל כך הרבה דברים מוכרים אחרים הפך למצרך נדיר בעידן של מתקפת הלהקות המשובטות מ-MTV2.

אנימל קולקטיב, "Feels"
התקליט שבו הכשרון עליו אין עוררין הפך לשירים שאשכרה אפשר לשמוע, לאהוב ולהתרגש מהם בלי להזדקק לווזלין באוזניים.

קלי פולאר, "Love Songs of the Hanging Gardens"
באין מילים לתאר את המאסטרפיס הזה, כנראה שפשוט מדובר בפיצוי נדיב לאנושות אחרי אסון הצונאמי.

בלאקלישס, "The Craft" / קומון, "Be"
קרב ק&