הפוטנציאל הפחות ממומש של ג'קי צ'אן היה תמיד יכולתו הקומית. ואני לא מתכוון לומר שהוא לא מצחיק, אבל הוא בהחלט מרביץ יותר טוב מאשר יוצר מצבים קומיים. יש להניח ש"קומדיות הפעולה" שלו, לפני הגעתו להוליווד כגון "Drunken Master" או "Master With Cracked Fingers" כנראה לא יחזרו עקב ה"חיבוק הממסדי האמריקאי" שנותן לו תקציבים גדולים יותר מאלו שקיבל בהונג קונג, אך גם מאלץ אותו לפנות ל"מכנה המשותף המערבי ביותר" ואנחנו נותרים עם קומדיות אמריקאיות יותר, צפויות יותר, מילוליות יותר ו"ג'קי צ'אניות" פחות. סטיבן צ'או בחר בדרך אחרת. הסרטים שלו גדלים אמנם ואף נהיים מרשימים ומופקים יותר, אך כל זה קורה במדינתו שלו, מה שאומר שהקולנוע שלו נקי לגמרי מ"אמריקניזציה" שנראית היום כמעט הכרחית בסרטיו של צ'אן. צ'או שנולד בשנחאי ב-1962 (שנת הנמר), ובילה את שני העשורים הבאים בהטבעת חותמו על הנוף הטלויזיוני (ומאוחר יותר הקולנועי) המקומי, הספיק לשחק בעשרות סרטים ותכניות טלוויזיה מקומיות, לגנוב לצ'או יון פאט ("נמר, דרקון") תפקיד ראשי בסרט "Justice My Foot" , להתארח בסרט של ג'קי צ'אן ("המהממת" מ-1999) ולהצחיק מיליוני סינים ב"The King Of Comedy" (הסיני). לאחר הפסקה מעסקי השעשועים, חזר צ'או לביים לתסרט ולשחק. סרטו "Shaolin Soccer" מ-2001 הוא הראשון שעשה רעש גם בחצי הכדור המערבי. מדובר בשילוב קומי בלתי אפשרי של קונג-פו וכדורגל, שכולו שזור בהומור מזרח רחוקי על גבול סרטי הבורקס, המגחך על פני דמויות צבעוניות, כוריאוגרפיה מתוקתקת ומחוות לגיבורי התרבות הסינית, נזירי השאולין.
הצעד הבא היה בלתי נמנע. מצויד בתקציב בריא ובלווית כוריאוגרף העל (יואן וו-פינג, הכוריאוגרף של "מטריקס", "נמר, דרקון" ו"להרוג את ביל" ובמאי הסרט "Iron Monkey" האגדי), וצוות שחקנים קומיים מקומיים, יצר צ'או את הספקטקל "Kung Fu Hustle" המגולל את עלילותיו של פושע עלוב (צ'או) המבקש להצטרף לכנופיית הגרזנים האכזרית המשליטה טרור ברחובות, ומגלה (בסופו של דבר) כי הפוטנציאל הגלום בו, גדול הרבה יותר מהשתייכות או פיקוד על כנופיה כזו או אחרת. הסרט מתרחש על רקע סטים מרהיבים המציגים גרסה "פנטסטית" משהו לשלהי שנות הארבעים ברחובות הונג קונג ובכפריה, ואינו נרתע מלערב הומור שחור, עם אנימציית מחשב (CGI) וצילום מהוקצע וגדול ממדים.
"קונג פו האסל" הוא הסרט הרווחי ביותר בתולדות הונג קונג נכון להיום. בארה"ב הוא הכניס כ-7 מיליון דולר עם הקרנתו והגיע למקום החמישי ברשימת שוברי הקופות. הוא מושקע עד לפרט הקטן ביותר, עד כדי גיחוך במקומות מסוימים, הכוריאוגרפיה וסצנות הקרב נוסקות לעיתים למחוזות סוריאליסטיים בעליל, עד כדי הידמות לסרטים מצויירים, כמו למשל ההתעללות הסלפסטיקית/ אכזרית של בעלת הבית המעשנת הסדרתית בבעלה ובדייריה המסכנים, או סצינת מתנקשים המשתמשים בפריטה על כלי נגינה בכדי לשחרר גלי הדף שטניים בדמות לוחמי צללים (העשויים באנימציית מחשב מרהיבה) על אויביהם.
צ'או עצמו הוא כמובן חלק בלתי נפרד מיצירת המופת הזו, הגדולה ביותר שלו עד כה, בהיותו הבמאי, התסריטאי הראשי והדמות המובילה את הסרט אל אחד הסיומים הגרנדיוזיים והסוריאליסטיים שידע מסך הקולנוע אי פעם, סצינת קרב ענקים שלא הייתה מביישת גם את הסצנה הבלתי אפשרית עם הסולמות ב-
"Once Upon A Time In China" שאגדיל ואעשה כאשר לא אספר לכם מה הולך שם. "קונג פו האסל" זכה לשם העברי "מהומה בשנחאי" ודילג הישר אל הדי-וי-די אחרי דחיות חוזרות של המפיצים. לא נוכל ליהנות מהקרנה שלו על מסך גדול ודלי פופקורן, אז קחו אותו עכשיו בספריה לא תצטערו.
זמן שאולין
גיא שמי
3.1.2006 / 9:51