כולל הלהיטים "ליז צבעונית מוקדמת" ו"פרנסואז וסרט בשערה"

הקולקציה של דניאל השטר במוזיאון תל אביב היא כמו דיסק עם אוסף להיטים.
קצת פופ, קצת מופשט, קצת מושגי, קצת היפר-ראליזם, קצת פוסט-מודרניזם. שניים שלושה להיטים מכל דבר, כל הסלבז בחדר אחד. יש וורהול, יש ליכטנשטיין, יש ארמאן, יש סזאר, יש ג'ני הולצר, יש ג'וליאן שנאבל, יש בולטנסקי, יש אניש קאפור, יש גרהרד ריכטר, יש דונאלד ג'אד, יש מאן ריי קטן, אפילו אד ריינהרדט שחור משחור יש. להיטי שנות השישים-שבעים, שנות השמונים-תשעים בקומפיליישן קומפקטי. אוסף חובה בכל בית.

למעצב האופנה דניאל השטר יש בית גדול, ואמצעים ברוך השם לא חסרים לו. גם טוב-טעם, גם טאץ' אופנתי, גם יועצים פיננסיים מוכשרים יש לו. מה רע? ג'וליאן שנאבל היה כוכב באייטיז? יאללה, תביאו ת'צלחות השבורות. וורהול? קצת יקר, אבל השקעה בטוחה, מכפיל את ערכו מדי שנה. פסל של שחורה עירומה בגודל טבעי? בדיוק מתאים לתליית מגבות. דניאל השטר חי בשלום עם אוסף האמנות שלו. הכל בבית, משתלב עם החיים, לא קבור בכספת. עובדה: אין בתערוכה ארנבים מתים של יוזף בויס, וגם פרה משומרת בפורמלין של דמיאן הרסט הוא לא הכניס הביתה, עד כמה שידוע לי. איפה הוא ישים את זה? במטבח? איכס.

כבר דובר הרבה על הקשר בין אמנות, כסף ואופנה, אבל האוסף של השטר מוכיח שוב את ממשות הקשר. "שובו של הממשי", כך קוראים לתערוכה (שם הלקוח מפרק בספרו של המבקר האל פוסטר), וקשה להימלט מהאירוניה: במקרה של השטר העשיר, ה"ממשי" היה אכן בר-מימוש. האוצרת נחמה גורלניק השכילה למצוא קו מנחה לאוסף - "גלגוליו של הדימוי באמנות העכשווית", והקטלוג מכיל מאמרים מעמיקים על האבולוציה של האמנות בחצי המאה האחרונה. כך נוצר הרושם שהאוסף אינו גחמה מקרית של אספן אמנות, שהואיל לפתוח את ביתו וליבו (לב יהודי חם) בפני המוזיאון העברי, אלא מסע מושכל בתולדות האמנות העכשווית.

אבל גם בלי למצוא תירוץ מלומד לאוסף הדוגמיות השוות, שווה לראות את התערוכה. במקרה של וורהול האורגינל תמיד יותר מוצלח מהפוסטר, ומבחינת ההשכלה הכללית – אחרי הכל, מדובר בקולקציית להיטים. זה אמנם כמו טיול מאורגן לאירופה ואמריקה בשבוע, אבל למה לא בעצם? למי שתקוע בארץ בקיץ היבש, גם זה משהו. השטר, שעיקר עיסוקו כידוע הוא ייצור ומכירת פריטי לבוש, זכה לאחלה פרסומת לחליפות שהוא מוכר (פוסטרים עם שמו תלויים בכל העיר), וכולם מבסוטים מקולקציית הקיץ.


אגב - השטר תרם עבודה של האמנית הגרמניה רבקה הורן למוזיאון תל אביב: מיצב של נעלי ריקוד המחוברות למנוע, ופורצות מדי פעם בסטפס קולני (האמנית לא מופיעה בקטלוג, משום מה). האם הנעליים המטופפות הפריעו לו בסיייסטה, או אולי ערכה של רבקה הורן ירד לפתע בשוק האמנות? בכל אופן, מחווה יפה.