מיכל זהבי

איזו מוזיקה את שומעת במהלך העבודה?

לעבודה שלי יש צרכים פנימיים משל עצמה. המוזיקה לא משפיעה על תהליכים, אלא על ה"מוד" של התהליך. למעשה, אני אף פעם לא עושה כלום בלי מוזיקה, ולפעמים יש ניגוד מוזר בין הקפדנות שהעבודה שלי זקוקה לה לקצב שמתנגן, אבל אני אוהבת ניגודים כאלה וקופצת לעצמי מבפנים.

אני אוהבת זמרות כמו סועד מאסי, פי-ג'יי הארווי, רונה קינן, מוזיקאים כמו טום ווייטס ומט ג'ונסון, או עתיקים כמו ג'ימי הנדריקס והרולינג סטונז. אני גם לא פוסלת אפריקאית אלקטרונית וגם מוזיקה ערבית וספרדית - משהו בעומק הקולות הים תיכוניים והאנדלוסיים נורא כובש אותי, גם כשהמוזיקה מעורבבת עם אלקטרוניקה. הרשימה עוד ארוכה, ואני תמיד מחטטת לגלות קולות חדשים. כשנמאס לדג'ות אני על רדיו 88.

מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?

הספרים הם אהבה גדולה. אם הספר טוב, אני ממשיכה בדיאלוג איתו ועם עצמי גם הרבה אחרי הקריאה. הייתי שמחה לו היה לי כשרון גדול יותר לכתיבה, ותמיד מעניין אותי לגלות עד כמה מיל

מה היית משנה ברחוב מגוריך?

אני גרה ברחוב גבעון בשכונת נחלאות בירושלים, שכונה ציורית עתיקה על גבול שוק מחנה יהודה. מאז שהגעתי אליה, לפני 15 שנה, היא כל הזמן בשיפוצים, תמיד יש בה עניין וצבעוניות ורבגוניות אנושית. זהו מכרה אינסופי להתבוננות. מאז ששיפצתי בה חורבה ובניתי בה בית לא בא לי לזוז ממנה. השכונה הזו היא הבית, חוץ מחוף הים שלעולם לא יחדל להיות ביתי. הייתי מחזירה את הבוסתנים שנהרסו, ומורידה את כבלי החשמל והטלפון שתלויים ברחובות כמו לפני 70 שנה.

למי היית מכניסה מכות?

למה מכות? התעלמות זה יותר כואב.

מה ההתמכרות שלך?

התמכרויות יש לי בשפע, ומדי פעם צצות חדשות. קודם כל, אני מכורה לשעות הלבד שלי בסטודיו. כשאני שקועה בעבודה, אני לא זקוקה יותר לכלום. יש אפילו מטר על מטר מרובע של שולחן וכסא שאותם אני מדמה לאי שלי.

אני מכורה עמוקות לים - אצל מי שנולד וגדל ליד הים, הים מחלחל לו לנקבוביות ואף פעם לא יוצא משם, זו אולי יותר מהות וזהות מאשר התמכרות.

התמכרות של השנה האחרונה היא ר

את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?

את טום ווייטס, בגלל הבלורית והפרצוף שבע הקרבות שלו. אנחנו נשתה בלי לדבר. גם ככה זו תהיה סצנה חזקה.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

הייתי רוצה שכולם יבואו, אבל הכי כיף יהיה שיגיעו האנשים שקרובים אליי. ובעניין הזה אספר שאחרי כמה שנים של תערוכות בחו"ל, מאוד מרגש להציג כאן.

הייתי רוצה שגרייסון פרי יבוא. הוא אמן טרנווסטיט שזכה לפני שנתיים בפרס טרנר. פרי מצייר סצנות אלימות מחיי לילה וחיי רחוב על כדים גדולים בעלי צורה קלאסית יוונית או סינית. לטקס קבלת הפרס בלונדון הוא הגיע מלווה באשתו ובתו ולבוש שמלה. הוא בן אדם שהולך עם השונות שלו עד הסוף, ומשתמש בפערים שבחיים שלו כמנוף להעצמה.

מהם הרגלי הגלישה שלך?

האינטרנט עבורי הוא קודם כל כלי עבודה להעברת מסרים ודימויים. הוא מקל על התקשורת עם הגלריה בניו יורק, עם חברים, מאפשר לי להתעדכן במי מציג מה ברחבי העולם.

אני קוראת את עיתון הארץ סתם מתוך הרגל, ויש לי תחביב להתעדכן במזג האו&#

בימים אלה מציגה מיכל זהבי (40) את "עור שני" בגלריה פריסקופ, עבודות שרצף יצירתן נעוץ באותו מקום – שנתיים קודם לכן. ב-2003 הציגה זהבי צלחות ענקיות מחוררות וכמעט דו-ממדיות באותה גלריה, בה היא מציגה עכשיו מעין מכלי גוף, או שמא – כלי קיבול כמעט אנושיים. היצירות מזכירות מאובנים כמעט נושמים, חלקי גופות המאזכרים סמלים פולחניים וטקסים שעברו מינימילזציה לתוך האובייקט. החירור מדמה להם נופך של חיות ימיות ששיני הזמן זללו אותם, חיות שנשכחו מלב וצפו אל היבשה.

"התערוכה בפריסקופ היא חלק מרצף שהופיע גם בתערוכות בניו יורק, שיקאגו וסנט לואיס", אומרת זהבי, "הרצף יגיע גם לתערוכת יחד בניו יורק במאי. זו אבולוציה אסוציאטיבית בה דימוי אחד הוביל לשני ללא תכנון מראש, ובכל פעם זו חוויתי מחדש את הגילוי. העבודות עוסקות בחולף, בחוסר הנחת שבזמני, והן מתחברות לחיי במספר רבדים. חודש לפני שהתאשפזתי לאחר התקף לב, סיימתי את אחת העבודות שצורתה מתייחסת ישירות ללב. לא יכולתי שלא לחוש שהיתה זו נבואה שהג