נגמר הג'וי, אין הפינס

לא היה קל להישאר אוהד של "פיק אפ" אתמול. הרצף של שני פרקים בזה אחר זה, ועוד אחרי
"הדוגמניות", פלוס פרומואים ורדרדים לתכנית החדשה של מיקי בוגנים באמצע, הוכיחו שיש גבול לכמות הטראש שיכול אדם לסבול בערב גשום אחד.

התחושה בדקות שחלפו בין פרק 99 ל-100 הייתה שהסדרה הגיעה עם לשון בחוץ לקו הסיום והפכה לבדיחה שנמתחה קצת יותר מדי.

רק שאז, באמצע הפרק הסוף-סופי-סופני הלנה שטקין במצנח, קסדה ועקבים, דפקה ריצה פראית לדלת החירום, קפצה החוצה באמצע טיסה, והכל שב על מקומו בשלום. המוצר התמוה המכונה "פיק אפ" שבר עוד שיא של ביזאריות ונתן סחורה כמו שאף מוצר טלוויזיוני מקביל לא יכול להציע.

זה מאד איני עכשיו לא לקחת את עצמך יותר מדי ברצינות ולעשות בידור טיפשי וגאה, אבל יוצרי "פיק אפ" לקחו את המגמה הזאת עשרה צעדים קדימה. הם ליהקו בלי בושה קאדר של אנשים יפים שלא תמיד ידעו לשחק, השקיעו שני שקל בתפאורה ועמלו על עלילה מופרכת במיוחד, אפילו יחסית לטלנובלה. בכל פעם שאפשר היה לחשוד בהם שהם באמת רוצים שנבכה או נדאג הם ירו באוויר באקדח קפצונים. אפשר לומר שמדובר בסדרה הגרועה, החיננית ביותר שהיתה פה אי פעם. ייאמר לזכותה שמההתחלה יוצריה ניסו לרמוז שלא יצפו מהם למה שהם לא מתיימרים לתת.

המדים של הדיילות (בעיצובו של יוסף) היו פארודיים והיסטריים ותמיד חשפו יותר ממה שצריך, אף אחד לא באמת ציפה שתתרגשו מרמת המשחק של בר רפאלי, המטוס בשיר הפתיחה הוא ורוד-צהוב (רמז גדול, לא?) ואוולין הגואל הפכה לכוכבת בגלל שיותר מכולם, הצליחה להעביר את הקריקטורה של העסק.

המון דברים היו חסרים ב"פיק אפ" הבוסרית, אבל אי אפשר לקחת ממנה את מה שיש לה: לא מעט בדיחות טובות, דמויות קאלטיות ומלא אנשים סקסיים שרועים חופשי על המסך. מלעיזי הסדרה היו כנראה על הטיסה המפורסמת של ישראייר מניו יורק ואיבדו את חוש ההומור לצמיתות, אחרת קשה להבין איך אפשר להתלונן על מוצר שהוא כזה פאן פאן פאן.